״גבול החיים״

פרק 30- תחזרי הביתה

התכופפתי אליו והרמתי את ראשו מהרצפה על רגליי ״ליאם? תקום נו״ הדמעות זלגו וזלגו. מה אני אמורה לעשות? ״להזמין אמבולנס?״ האנשים התאספו סביבי, כל המסעדה על הרגליים. לקחתי את הטלפון של ליאם בלי לענות לאף אחד שמסביבי. דפדפתי באנשי קשר שלו וחיפשתי את מספרו של רפאל. ׳הלו?׳ ׳מי זאת?׳ רפאל ענה לי. ׳זאת אנה. אנחנו הלכנו למסעדה ו...׳ התנשמתי ולא הצלחתי להשלים מילה. מבטי מורכז על ליאם שמחוסר הכרה כבר חמש דקות. ׳אנה, תנשמי ותספרי לי לאט מה קרה.׳ נשמתי עמוק והתחלתי לדבר ׳ליאם ירו בו, תבוא למסעדת בריקוטה.׳ ניתקתי את הטלפון. ״גברתי? את רוצה שנזמין לו אמבלנס?״ הבטתי במלצרית שעמדה מעליי ושתקתי. הוא אמר בלי אמבולנס ובלי בית חולים.

אחרי חמש דקות שחכיתי ככה שמעתי את קולו של רפאל מאחוריי והרגשתי סוג של הקלה. ״אנה!״ רפאל רץ לאיפה שאני וליאם נמצאים. ״איך זה קרה?״ רפאל הביט באיך שהמסעדה נראת. ״תעזור לו!״ הבטתי ברפאל שפרצופי אדום מבכי שלא נגמר. רפאל והשומר שבא איתו הרימו את ליאם מהרצפה ואני בעקבותיהם הולכים לאוטו. הם שמו אותו במושב בשכיבה. נכנסתי והרמתי שוב את ראשו של ליאם שיהיה עליי. ״איך זה קרה אנה?״ רפאל שנוהג הביט בי במראה שתלויה מעליו ״הלכנו לאכול ארוחת בוקר. הודיעו לו שהצליח השוד בספרד, בחיים לא ראיתי אותו ככה שמח. אחרי כמה דקות בואו חמישה אופנועים שהתחילו לירות לכיוון המסעדה, ליאם הסתובב ואז ראיתי את גבו מלא דם. הוא פשוט התעלף..״ ״מה עשית איתו בכלל?״ רפאל הביט בי במבט מוזר. ״מה?״ מה זאת השאלה הזאת בכלל? ״ליאם לא דיבר איתך?״ הוא שאל ״על מה הוא צריך לדבר איתי?״ שאלתי והרמתי את גבותיי ״כלום. עזבי את זה עכשיו.״ הוא סתם והמשיך להתרכז בכביש. על מה הוא דיבר?

הגענו לביתו של ליאם. הרופא כבר חיכה לנו מחוץ לבית. הם פשוט לקחו את גופו לחדר בבית עם הרופא ואני נשארתי לחכות בסלון. ״רפאל?״ מליקה נכנסה לבית. ״הוא עם ליאם.״ השבתי לה שהיא הבחינה בי יושבת בספה. ״מה קורה איתו?״ היא הניחה את התיק שלה על השולחן ובאה לשבת לידי. ״אני לא יודעת, הם שם כבר חצי שעה.״ רגלי התחילה לרעוד מלחץ. למה הם לא יוצאים? למה כל כך הרבה זמן?! ״אנה״ רפאל יצא לבחוץ ״בואי אני צריך אותך.״ נעמדתי על רגליי והתקדמתי לחדר. ראיתי את ליאם שוכב שם מחוסר הכרה על השולחן והרופא מביט בי.

״את אנה?״ הוא שאל. ״כן״ עניתי. ״תקשיבי, ליאם כרגע מחוסר הכרה אבל עדיין מגיב לכאב. אין לי פה הרדמה לתת לו וצריך להוציא את הכושר מהר לפני שהתפשט הרעל של הכדור״ ״אז מה עושים?״ שאלתי בלחץ וניגבתי את הדמעה שחמקה מעיני ״אני צריך שתחזיקי לו את היד חזק.״ הרופא אמר לי ״אתה הולך להוציא לו את הכדור בלי הרדמה?!״ שאלתי בעיני פעורות. ״כן.״ ״לא.״ אמרתי ישר. ״אנה אין לנו ברירה.״ רפאל אמר לי. ״זה יכאב לו!״ הרמתי את קולי. ״את מעדיפה שהוא ימות?״ רפאל נעץ בי את עיני. נשמתי עמוק והחזקתי בכף ידו הגדולה של ליאם. ״הוא הולך לצרוח.״ רפאל נעמד ליד ראשו ושם לו מגבת בפה. ״אוקיי.״ פלטתי מפי. ״מוכנה?״ הרופא שלף את הפינצטה מכיסו. ״כן..״ היססתי. לא אני לא מוכנה.... ״הנה הכדור אני רואה אותו.״ הרופא התחיל לקרב את הפינצטה לגופו. אני עצמתי עינים ורק אחזתי חזק בכף ידו של ליאם.