״גבול החיים״

פרק 31- וזה הכי טוב שאפשר

*פרק מכיל תכניים מינים*

״מה?״ זה מה שיצא מפי. אני לא מבינה מה הולך פה. ״את יודעת את זה אנה, אם אבא שלי יגלה את זה המקום שלי באימפריה הלך.״ צחקתי. זה כל מה שעשיתי, ליאם הביט בי מוזר. ״זה כל מה שחשוב לכם? האימפריה המזדיינת הזאת!״ הרמתי את קולי. זה הרתיח אותי מעצבים ותחלאס? נמאס לי מהעולם הזה. ״מה איתי?״ שאלתי אותו בעינים עצובות. הוא הביט בי ושתק. ״זה לא קשור אלייך אנה.״ זה מה שהוא הוציא מהפה שלו. ״אתה אפס ליאם. טרחת להסתיר את זה מכל המשפחה שלך. אח שלך דחף אותך להעיף אותי מפה רק בשביל לשמור על התחת שלך.״ פאפי של אח שלו. התקרבתי אליו, לאוזנו ועמדתי על קצות אצבעותי. ״אתה אפס.״ הסתובבתי לכיוון חדרי ״אנה חכי רגע״ הלכתי במהירות לחדר וטרקתי את הדלת. אני מרגישה מפגרת.

״אנה קופלר.״ קפצתי מהקול שהבהיל אותי. ליבי דפק בחוזקה והנחתי את כף ידי על החזה שלי. ״גלבוע?״ שאלתי בכיווץ עיניים. אני זוכרת את התמונה שלו עוד שהייתי במשרד של ליאם בתור לין. חיפשתי אותו במחשב את זה אני זוכרת די טוב. את קולו המאיים שיצא מצד השני של הקו. ליאם ביקש ממני לבטל פגישה איתו. אבל מה הוא עושה כאן? ״חדת הבחנה או ששמי הולך לפניי.״ הוא חייך אליי חיוך מגעיל. שיניו צהובות. זה עשה בי תחושת חלחלה. ״מה אתה רוצה?״ שאלתי ״זה לא ברור?״ הוא שלף את אקדחו מחגורת המכנס שלו והלכתי כמה צעדים אחורנית ״נקמה.״ הוא כיוון אליי את האקדח ״ומה אני קשורה?!״ שאלתי בבהלה שהנשק שלו מכוון אליי, לראשי. למה שוב פעם אני תקועה במצב הזה? ״ליאם בגד בי, זה שאני יהרוג אותו זה לא יעזור לי. מין הסתם...״ עוד פעם אני נמצאת בלופ הזה. מאכילה את עצמי סרטים שזה הדקות האחרונות שלי. אפילו שאני יודעת שלא, נמאס לי מזה. שמעתי את ליבי משתולל בחזה שלי, עדיין שמרתי את
הדמעות בפנים. גלבוע הוריד את הנשק שברגע היה מכוון אליי ועמד מאחוריי. הוא הצמיד את האקדח לגביי ולחש לאוזניי ״תקראי לו. תקראי לגבר שלך.״ פתחתי את גרוני ״ליאם?״ אמרתי בקול רועד וגבוהה.

״עוד פעם״ ״ליאם?!״ הידית זזה. ליבי קפא, בבקשה שהוא יודע שגלבוע פה. ״תוריד את הנשק ממנה גלבוע.״ ליאם עמד מולנו עם הנשק שלו כבר דרוך וטעון. החסרתי נשימה מפי. נראה לי שגם כולם שמו לב לזה. ״אתה חתיכת בוגד מסריח״ ״היא לא קשורה לזה.״ גלבוע הפעיל לחץ על הגב שלי יותר ״יש לי שאלה אלייך.״ אפילו שהייתי עם הגב אליו ידעתי שהוא מחייך את החיוך המזעזע שלו. ״אתה מרגיש אלייה משהו?״ לא הבנתי? ״גלבוע אני מבקש ממך״ ״תענה לי על השאלה ליאם ווינקלר״ הוא האיץ בו ״הקשוח..״ גלבוע אמר בקול מזלזל. מהכירות האישית שלי מליאם הבנתי כבר שהוא עצבני. רואים לפי הווריד במצחו, אם הוא בולט הצלחתם לפגוע בגאווה שלו. ״כן, אני מרגישה אלייה משהו.״ אני אמורה לשמוח עכשיו? הוא להתרכז בסיטואציה שפאקניג מאיימים אליי באקדח בפעם החמישים השבוע? נו באמת. איפה החיים שלי. ״טוב לי.״ גלבוע טען את נשקו וחנק את צווארי בעזרת הזרוע שלו. ״ל..יא..ם״ לא נשמתי. נענקתי מכאב שהוא הרים את כפות רגליי מהרצפה והאוויר כבר לא יצא מגרוני.