״גבול החיים״

פרק 34- סע הביתה

ניסתי להשתחרר מהאחיזה שלו כמו מטורפת. ״תעזוב אותי״ צרחתי עליו, יותר נכון הוצאתי את הגרון שלי ״אנה אין לך מה לרוץ לשם״ ״אז מה אתה מתכוון לעשות?! לעמוד פה ולהסתכל עליו נשרף?!״ הבטתי בפקטורי בסערת רגשות אחת גדולה. ״אין מה לעשות אנה.״ לא הצלחתי לנשום מרוב בכי, רק רציתי לרוץ
לתוך האש. ירדתי על ברכיי, ואני מתחננת מאלוהים, בבקשה אל
תיקח לי את הגבר הזה.

**נקודת מבט ליאם**
פקטורי שלח לי הודעה בזמן שאני ואנה התנשקנו את הנשיקה שלנו שחיכיתי לה הרבה זמן. פרצו לנו למשרדים. לא רציתי להגיד לאנה למה יצאתי ככה לא רציתי להדאיג אותה. נכנסתי למכונית שלי ונסעתי לכיוון המשרדים. ״מה קורה?״ פקטורי שאל אותי בנימוס שירדתי מהמכונית ״מה קורה פה?״ שאלתי בחזרה. ״קיבלנו התראה שהמשרד נפרץ, החלון בקומה שמונה מנופץ, כנראה שהפורץ כבר ברח.״ פקטורי הסביר לי את המתרחש. ״המשרד שלי?״ ״הוא לא הספיק להגיע אליו, האזעקה ישר הופעלה וכנראה שהוא ברח.״ התחלתי להתקדם למשרדים. ״קודם לבדוק במצלמות, אני רוצה שם של האיש עד הבוקר ובוא נסיים פה מהר, אנה מחכה לי בבית.״ אני לא מאמין לעצמי למה שיצא לי מפה עכשיו כן?

עלינו לקומה השמינית ונעמדתי ליד החלון שמנופץ. עזרו לו מבחוץ, אין מצב שהוא קפץ את בגובהה הזה בלי לנחות על משהו.  הייתי מרוכז בחלון השבור וגופי נדרך שהדלת מאחוריי נטרקה. ״פקטורי?״ שאלתי וניסיתי לפתוח את הדלת עם הידית, היא לא נפתחה. מה קורה כאן? הוצאתי את הנשק שלי מהחגורה שלי מוכן לכל דבר. האור נכבה במשרד ״מי פה?״ הרמתי את קולי ״גנבת את אישתי.״ קול מוכר נכנס לאוזניי. אביה של אנה. ״קרלוס.״ ״מה חשבת? שאני אשתוק.״ ״לא חשבתי שדווקא תדבר.״ עניתי לו בקול חצוף. ״ליאם, הייתה לך פעם כוויה?״ קרלוס שאל ״ יש כמה סוגים לכוויה, דרגה שלוש הכי כואבת, פגיעה בכל שכבות העור וברקמות מתחתיו. לא משהו שאני מאחל למישהו.״ הוא אמר וגיחך. קרלוס הוציא חבילת גפרורים מכיסו ״און פיזר פה קצת דלק״ ״מה אתה רוצה קרלוס?״ הוא הדליק את הגפרור והביט בי ״תחזיר לי את אנשים שלי״ חדרתי לעיניו ״אנה נשארת איתי.״

הוא פתח את הדלת מאחוריו ״יהיה לה כואב.״ קרלוס זרק את הגפרור הדולק על הרצפה וסגר את הדלת אחריו. עיני נדלקו יחד עם המשרד הדליק. לא יכולתי אפילו לגשת לדלת. ״פקטורי!״ צעקתי בקול אבל כנראה שכבר קרלוס טיפל בו. מה אני עושה מכאן? אני לא יודע. התחלתי להשתעל, להזיע מהחום של האש. אני רק רוצה לחזור להגן על אנה ולזרועותיה. הורדתי את חולצתי, רצתי לתוך האש במהירות ופתחתי את הדלת. הצרחות שיצאו מפי באותו רגע מזל שאף אחד לא פה בשביל לשמוע אותי. קרלוס הדליק אש בכל פינה ופינה במשרדים. בקושי הצלחתי לפתוח את עיני שלא נדבר על לנשום.

השתעלתי כל כך חזק שעוד שנייה הרגשתי שהריאות שלי יוצאות מהמקום. אני לא יודע איך עשיתי את זה אבל איכשהו הגעתי לדלת היציאה. הבניין עמד לקרוס, לקחתי את הרגליים שלי והתחלתי לרוץ לבחוץ. דחפתי את דלת היציאה והדבר היחיד שנתפס בעיני זאת אנה, ברכייה על המדרכה ודמעותיה שוטפות את פנייה. ״ליאם?״ קולה היה המום, ״אנה.״ מלמלתי בין שפתיי. היא רצה לזרועותי ברגע. החיבוק המוחץ שקיבלתי ממנה זה הדבר הכי טוב שקיבלתי. הרמתי את רגלייה מהרצפה והיא נתלתה על גופי ״אני... לא״ היא לא הצליחה להוציא מילים מפיה. ״אל תבכי.״ אמרתי לה ״אני לא מאמינה.״ היא הביטה בפניי גופה עוד עליי, ״אל תעשה את זה יותר״ ניגבתי את הדמעות מעיניה ״ כולך פיח.״ היא אמרה והורדתי אותה חזרה לקרקע. היא סרקה את גופי ותפסה בזרוע שלי ״אח!״ פלטתי מפי. ״מה זה?״ עיניה נפערו. קיבלתי כוויה, כנראה מהריצה באש. ״כנראה כוויה.״ השבתי לה מביט בזה. הרמתי את עיני למאחורי אנה. המולה, ים אנשים ומלא מכבי אש.