״גבול החיים״

פרק 23- חצי קשיחות

(בתמונה למעלה זה ליאם, זה הדמות שאני בחרתי בתור ליאם, כל אחת והדמיון שלה)
——————————-
נכנסתי חזרה לרכב והתחלתי להתניע את האוטו ולנסוע לבית של סבא של אנה. ״מה יש לה?״ הסתובבתי אחורה בבהלה שראיתי שאנה לא מגיבה כל כך ופקטורי סותם לה את האף עם חתיכת טישו. ״היא נושמת אבל יורד לה דם מהאף, כנראה מהנפילה שלה.״ הוא אמר לי ״יש לה עוד פצעים על הגוף?״ שאלתי אותו מסתכל עלייה כל הזמן דרך המראה שתלויה לי. ״לא בדקתי, צריך להפשיט אותה.״ פקטורי אמר. ״לעשות את זה?״ ״לא!״ פלטתי צעקה ועצרתי את הרכב בצד. ״תחליף אותי.״ פתחתי את החגורה שלי ויצאתי מהאוטו. פקטורי התיישב במקומי והתחיל בנסיעה בזמן שאני שם את ראשה של אנה על רגליי. ״תסע לבית שלי.״ אמרתי לפקטורי, אני רוצה לראות מה המצב של אנה ואני לא רוצה ולא יכול להפשיט אותה כאן.

אין מצב שאני נותן לפקטורי לראות חצי מהגוף שלה וגם לי אין את הזכות הזאת עדיין. (עדיין?) ״למה? אנחנו צריכים להפסיק להגיע לשם לפני שאון יגיד לו״ ״פקטורי אני לא שאלתי אותך שאלה, אני הצבתי לך עובדה. לפי מה שזכור לי אתה עובד תחתי. תסע לבית עכשיו בלי וויכוח.״ השבתי לו בטון רגזני. ״אל תדאג, רק אני אשאיר אותה אצל רבקה שתבדוק אותה וניסע.״

״ליאם מה קרה לה?״ רבקה ראתה אותי, שאני בלחץ וממהר ״אני אסביר לך אחר כך רק תדאגי שהיא תהיה בסדר. תעשי לה מקלחת, אוכל ורבקה היא לא יוצאת מפה!״ ענפתי לה אצבע מחמירה. ״גם אם היא אומרת לך שזה לאיימי, לא אכפת לי כף רגלה לא יוצאת החוצה.״ ״בסדר ליאם.״ היא הסכימה איתי ואני רצתי לבחוץ. ״תתניע.״ אמרתי לפקטורי ונסענו למיקום המדוייק שקיבלתי מאנה. ״תעצור פה, ותכבה את האורות.״ עצרנו כמה מטרים מהבית. רק רציתי לראות עם יש פה מישהו שלא צריך להיות כאן איתי. ״השטח נראה פנוי.״ היינו פה רק אני ופקטורי, בלי גיבוי. לא הספקתי לעשות כלום, הכל קרה מהר. ״תתקשר לוויליס, תתן לו את הכתובת תגיד לו שיבוא לפחות עם עוד חמישה חיילים ושיעשו פה מערב, ובשקט.״ פתחתי את דלת הרכב ויצאתי החוצה ״תטעין את הנשק.״

נתתי ביטה בדלת האדומה הישנה שהייתה בכניסה, היא נפתחה בשנייה. ראו שלא גרו פה הרבה זמן. זה כמו בית קטן באמצע שום מקום. לא יודע אם מפחיד פה, לפחות לא אותי אבל זה כן נראה כמו בית בסרט אימה. ובוא לא נדבר על המרתף. ״ליאם זה כאן.״ פקטורי פתח דלת וראה מדרגות שמובילות למטה. הדלקתי את הפנס, ירדתי ראשון והוא אחריי. ״פאק שיט.״ עיניו של פקטורי נצצו. ״בינגו.״ מצאתי את מה שגנבו לי, ועוד פלוס של מלא מריחואנה שאפשר גם למכור יפה. ״וויליס בחוץ.״ פקטורי אמר לי. ״לך תביא לפה עוד שתי חיילים את וויליס תשאיר בחוץ שישמור, תתחילו לעמוס הכל לרכבים. לא להשאיר פה כלום.״ הכל אני רוצה לקחת לו, הכל.