״גבול החיים״

פרק 10- דייט בהפתעה

***נקודת מבט ליאם***
טרקתי את הדלת של המשרד שלי, זה או שבאמת שתיתי יותר מדי או שאני משתגע. בחיי שהפרצוף שלה מוכר לי בטירוף ואני לא מצליח להיזכר.

״בוקר טוב ליאם.״ פקטורי נכנס למשרד, ״לא ישנת?״ הוא שאל, כנראה יבחין בזה שנשארתי ער כל הלילה. ״ישר שסיימתי במועדון באתי לפה.״ אמרתי ולגמתי בקפה החם שלי. ״זוכר את איימי מאתמול?״ ״פקטורי, זה הכרחי אני ממש רוצה ללכת הביתה להתקלח?״ שאלתי אותו ונעמדתי על רגליי, ״באמת שכן, אתמול לא הספקתי להגיד לך לפני שהקפיצו אותך למועדון.״ הוא לקח את הלפטופ הכסוף שלי ותקתק שם משהו ״לאיימי הילטון יש את החברה הכי טובה שהייתה איתה אתמול במועדון.״ התקרבתי לפקטורי זה נשמע מעניין. ״איך קוראים לה?״ פקטורי סובב אליי את מסך המחשב ״אנה קופלר.״  שמלת נצנצים כסופה.

שיער שחור, העיניים ירוקות בוהקות, שפתיים בשרניות וגוף חלומי. איך לא עליתי על זה קודם. ״ליאם?״ שמעתי את קולו של פקטורי, אבל אני עדיין לא מבין מה קורה.
אנה קופלר זאת החברה הכי טובה של איימי הילטון. אז למה לין נסעה אלייה הביתה? איך לין קשורה לשתיהן?

משפחת קופלר. הם היו היריבים הכי חזקים מול האימפריה של אבי. לא יודע כל כך מה קרה ביניהם אני רק יודע שעכשיו המשפחות לא מדברות ולא מתערבות בעסקים אחד של השני.
איך לא עליתי על זה שהבחורה שכל הזמן אצלי במועדון זאת אנה קופלר?!  נשמעה דפיקה בדלת המשרד. ״כן?״ ״בוקר טוב.״ לין נכנסה למשרד חייכנית. ״פקטורי, תמשיך ותעדכן אותי. עבודה יפה מאוד.״ ״כן בוס.״ הוא יצא מהמשרד. ״לין.״ הבטתי בידה וראיתי אותה חבושה. כמו התחבושת של אנה. צירוף מקרים? אני לא חושב. ״מה קרה לך ביד?״ שאלתי אותה וחקרתי את הבעות פניה. היא נראתה שקטה ושלווה ״נחתכתי אתמול שחתכתי סלט. קלמזית.״ היא אמרה וצחקה. ״אוקיי, תמשיכי לעבוד. אני הולך הביתה, יום טוב.״
אם לין קשורה לאנה, אולי היא גם חברה שלהן? אני לא יודע אבל אני בינתיים צריך להיזהר עם הלין הזאת.

***נקודת מבט אנה***
שליאם התחיל לתחקר אותי גם אתמול בלילה וגם עכשיו הבנתי שמשהו לא בסדר, ושאני צריכה להיזהר פי מאה. למזלי נראה שהוא עדיין לא חושד. החלטתי שגם שאני ברחוב אני יהיה לין. שלא אתעקל בליאם בדמות אנה. אני לא אעמוד בעוד חקירה שלו. שסיימתי את עבודתי במשרד בשעה שלוש בערך, הלכתי כמה מטרים ברגל לבר קפה לקחת לי איזה אספרסו לדרך ביתה של איימי. ״היי שלום״ ניגשתי לדלפק הקופה ״אפשר אספרסו ארוך בבקשה?״ שאלתי בחיוך ופתחתי את התיק שלי ״כמובן, עשרה שקלים.״ היא תקתקה כמה דברים במחשב שלה ואני הגשתי לה את כרטיס האשראי שלי. ״תודה רבה לך.״ אמרתי בחיוך רחב ולקחתי את הקפה הארוז שלי מידה.

״צהריים טובים.״ נכנסתי לבית והורדתי ישר את העקבים מרגלי, והפאה המציקה הזאת. ״זה מה שאת עושה כל היום?״ שאלתי והתיישבתי ליד איימי בספה . היא לקחה את השלט ועצרה את הפרק שמתנגן בטלוויזיה. היא אוהבת טלנובלות טורקיות, אני שונאת את זה. ״איך היה במשרד? ועם ליאם..״ היא ציחקקה ולגמה מהכוס תה שבידה ״ליאם? מה הקשר.״ שאלתי והנחתי את ראשי על הכרית. אני גמורה כבר. ״את לא יכולה להגיד שהוא לא גבר מושך.״ איימי אמרה ועיניה הבריקו ״מושך... אל תגזימי.״ זילזלתי במילותיה. ״הוא...״ חשבתי עליו, על גופו השרירי, קעקועיו שאני יכולה להתעמק בהם שעות, עיניו ירוקות כמו שלי ואני יכולה לשקוע בהם חד משמעית. ״אנה?״ וגם הריח שלו, אני חייבת להשיג את השם של האפטרשייב שלו. ״אנה?!״ ״מה?״ איימי העירה אותי מהמחשבות עליו ״אם אני מגזימה, אז למה את מחייכת במחשבה עליו...?״ איימי צחקה עליי ״מאיפה את יודעת שאני חושבת עליו.״ איזה חברה מעצבנת אלוהים. הבטנו אחת בשנייה והתפקענו מצחוק.