״גבול החיים״

פרק 17-אינפוזיה

קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, שטפתי את פניי ונעמדתי בחדר ארונות שלי. רציתי לגוון מהחליפות שלי אז שמתי חולצת טישרט  ארוכה. ג׳ינס אפור ככה וענדתי את השעון שלי. קיבלתי אס אמ אס מפקטורי, הוא שלח לי תמונה של הקעקוע שאנחנו מחפשים. יצאתי מהחדר שלי ונכנסתי לחדרה של אנה. ובדיוק הרופא היה שם. ״בוקר טוב.״ הוא אמר לי שנכנסתי בדלת. ״מה מצבה דוקטור?״ שאלתי ונעמדתי ליד מיטתה ״הניתונים שלה במצב טוב, אבל אני באמת חושב שהיא צריכה להיות בבית חולים מר ווינקלר.״ הבטתי בפנייה של אנה, היא כל כך יפה. רק עכשיו שממש התעמקתי בפנייה הבנתי את זה. כל כך שלווה, שפתייה במלאות ותוי פנייה הבולטים. התקדמתי בצעדים שקטים לרופא ״אף אחד לא שאל אותך איפה היא צריכה להיות..״ הנחתי את ידי על החלוק הלבן שלו והתחלתי להצמיד אותו לקיר, הוא הביט בי במבט מפוחד, ״אני משלם לך בשביל שתעשה את העבודה המזדיינת
שלך ושתשאיר אותה בחיים!״ הרמתי את טון הדיבור שלי ״לא ביקשתי פסיכולוג. רק אתה נוגע בגוף שלה ומטפל בה! ואם היא תמות זה יהיה על הראש שלך!״  שחררתי אותו והוא הנהן בעזרת ראשו כמו כלב מפוחד. יצאתי מהחדר לכיוון הסלון.

״אח קטן!״ ״רפאל..״ ראיתי את פניו של אחי עומד בסלון, ״בוא תביא חיבוק.״ שתינו חיבקנו אחד את השני בידיים מלאות. ״מליקה..״ ניגשתי לחברה שלו, ונתתי לה חיבוק. ״מה איתך ליאם? אתה נראה טוב..״ היא הניחה את ידה על בכתף שלי ודיברה על השרירים שנהיו לי ״את גם נראת לא רע.״ זרקתי מחמאה.

מליקה היא שחומת עור, מהממת ביופיה. לפני ארבע שנים, שהייתי בן עשרים ואחת באותו שנה פגשתי את יסמין האקסית שלי. אני ורפאל נסענו לפגישת עסקים בפריז, על איזה רשת מועדונים שפתחנו שם, באחד הלילות שהיינו שם יצאנו אני ורפאל והכרנו את יסמין ומליקה, כמו שאתם רואים אחי הצליח יותר ממני.

״על מי צעקת שם?״ רפאל הצביע למסדרון והתיישבנו בפנים אוכל בחצר, עד שמלאו לנו את כל השולחן במאכלי בוקר טובים. לקחתי את הבקבוק של הוויסקי ומזגתי לי ולרפאל. ״על רופא.״ עניתי לו ״איזה רופא?״ מליקה שאלה ובלעסה את הביס מהקוראסון שוקולד שלה. ״שמטפל פה באנה.״ ״איזה אנה?״ רפאל התנפל עליי ואני לקחתי שלוק מהוויסקי לפני מה שאני הולך לספר לו. ״אנה קופלר.״ רפאל לא הגיב. רק הסתכל עליי בפה פעור ״פספסתי משהו?״ מליקה שואלת לא מבינה כמה דקות אחרי שרפאל לא פוצע פה. ״מישהי ממשפחת קופלר פה בבית? אבא יודע?״ והנה הפה נפתח. ״לא.״ עניתי לו ״מי זאת?״ מילקה כל כך להוטה לדעת מה קורה כאן. עד שרפאל קיבל הודעה לסלולרי שלו ״טוב, אנחנו צריכים לזוז.״ הוא נעמד על רגליו ומליקה אחריו ״למה?״ שאלתי ״הפגישה שהייתה אמורה להיות לי יותר מאוחר הוקדמה, לא חשוב אני פה חודש בערב ניפגש.״ רפאל חיבק אותי חזק ״ואנחנו צריכים לדבר.״ ידעתי שזה על אנה, יש עוד אלף ואחת דברים מסובכים בסיפור הזה, ואחד מהם זה שהיא פה.

השעה הייתה שלוש בלילה, נכנסתי בדלת בשקט והורדתי את החולצה שלי מגופי. ניגשתי לבקבוק ויסקי שלי מזגתי לכוס ושתיתי את כולה בשלוק. ניגשתי לחדרה של אנה והתיישבתי ליד מיטתה. הבקבוק בידי וגם הכוס, כל חמש דקות היא מתמלאת מחדש. ״אני גם רוצה כוס.״ מילמולים יצאו מפיה של אנה ועיניה התחילו להיפתח. לא ידעתי איך להגיב, פשוט עזרתי לה להישען על הכרית וצורת ישיבה, ונתתי לה כוס מים. ״אני אלך לקרוא לרופא.״ יצאתי מהחדר למסדרון.