״גבול החיים״

פרק 8- שבר זכוכית

הלב שלי החסיר פעימה, ״רוצה שננסה?״ הוא תפס בצווארי וסובב אותי אליו ״אתה מכאיב לי!״ ״ואת לא עונה לי!״ הוא שאג עליי והדמעות כבר זלגו החוצה. ״תפסיקי לבכות כמו ילדה קטנה, אבא שלך לא לימד אותך להילחם?״ ״מה אתה רוצה?״ ״את הבת של קרלוס קופלר איך לא עליתי על זה.״ ״אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני.״ הוא הניח את ידו על סנטרי וחקר את פרצופי ״עשו לך עבודה טובה, בגלל זה הטמבל הזה לא עולה על זה שאת סוכנת כפולה.״ ״מאיפה אתה יודע?״ ״הטובים לא מגלים את הסודות שלהם.״ ״לין?״ קולו של פקטורי נשמע מבחוץ ״נזכרו לחפש אותך״ הוא הצמיד לי את האקדח שלו על ראשי ״תגידי שאת כבר יוצאת.״ הבטתי בו ״אתה גלבוע נכון?״ שאלתי בקול צרוד ״לך ליאם הבריז בגלל זה אתה כאן.״ ״בינגו! לפחות לקופלר אחת יש שכל!״ ״אתה גם זה שרצח את סבא שלי, אבא של אבא שלי.״ ידעתי שאם אני אמרח את הזמן פקטורי יכנס פנימה לבדוק מה קרה ולמה אני מתעכבת. ״מישהי עשתה שיעורי בית.״ התמלאתי זעם נגדו.

היינו משפחת קופלר הגדולה! המשפחה הכי מפוארת שיש, אף אחד לא העז להתקרב אליינו שלא לדבר על לאיים. עד שקם גלבוע ורצח את סבא שלי בדם קר. לא שמעתי את הסיפור אף פעם הייתי קטנה, אבל מה שכן קרה שהיו מלא משפחות פשע שעקפו אותנו בדרג. והכל בגלל האיש שעומד פה מולי. ״לין!״ קולו של ליאם נכנס לאוזניי. גלבוע כיוון למולי את האקדח ״את בטח הולכת לספר הכל אבא שלך נכון?״ ״זה לא עניינך.״ ראיתי בעיניו שהוא מתמלא כעס ״לין תתכופפי!״ קולו של ליאם נכנס לאוזני נפלט כדור מהאקדח של גלבוע אני התכופפתי ארצה והכדור פגע במראה שנשבר לאלפי חתיכות! ״את בסדר?!״ ליאם רץ אליי וכיסה אותי בידי ״נפצעת בפנים.״ הנחתי את אצבעותיי על הלחי שלי, יורד לי דם. פקטורי כיוון את האקדח שלו על גלבוע ״מה גלבוע? היה משעמם לך בארצות הברית אז באת אחרי לאפריקה?״

ליאם התחיל להתגרות בו ואני רק מפחדת שגלבוע יפלוט משהו שהוא לא צריך לפלוט. ״אתה יודע, נופים אחרים.״ הוא הביט בי במבט שובבני ואני נגעלתי. ליאם לא יכול להרוג אותו בגלל שזה אומר הכרזת מלחמה בין המשפחה שלו לשל ליאם. ״גלבוע התקרב לפרצופו של ליאם ״אתה עוד תצטער על זה שהלכת עם ניקולה, אתה תראה.״ הוא יצא משירותי המסעדה ״פקטורי לך תכין את הרכב אנחנו הולכים מפה.״ ליאם לקח נייר ושם לי על פניי לעצור את הדם. כיווצתי את עיני, זה שרף. ״סליחה, לא התכוונתי שיהיה לך כואב.״ ליאם התנצל ״הכל בסדר.״ השבתי לו. הוא הביט בתוך עיני, ואני בשלו. מצאתי בתוך עיניו שקט ושלווה רציתי להמשיך לטייל בהם. ״יש לך נקודת חן ליד השפתיים.״ ליאם פלט מפיו. לקחתי את הנייר שהוא מחזיק לי ולקחתי צעד אחורנית ממנו. ״אפשר לנסוע למלון?״ ״כן.״

השעה הייתה שתיים עשרה וחצי בלילה. מזגתי לעצמי יין לבן שהיה בחדרי, ולבשתי את הבגד ים השחור שלי. יצאתי לחצר והתיישבתי על שפת הבריכה שרגליי בפנים. לגמתי מכוס היין שלי והסתכלתי על הנוף המרהיב שעוטף אןתי. אני לא יודעת איך גלבןע הזה גילה עליי אבל, אני לא מתכוונת להישאר אדישה לזה. לקחתי את האייפון שלי וחייגתי לאחי. ׳אנה?׳ ׳און! כמה טוב לשמוע את הקול שלך.׳ חייכתי לעצמי ׳מה קורה אחות?!׳ ׳התגעגעתי.׳ מלמלתי ׳גם אני, ספרי איך הולך שם?׳ און התעניין בשלומי. רק בשבילו ובשביל אמא שלי אני נשארת בבית. ׳אני לא יכןלה לדבר הרבה כי אולי ישמעו אותי אבל תגיד לאבא שיש לי את ההקלטה על ההברחה.׳ ׳את אלופה, שתדעי.׳ אף פעם אף אחד לא התגאה בי במשפחה הזאת. וזה די מרגש לשמוע שמישהו גאה בי פעם ראשונה בחיי. ׳גלבוע.׳ אמרתי את שמו ומצידו של און לא נשמע הגה. ׳מאיפה הבאת את השם הזה עכשיו?׳ ׳און הוא יודע הכל, היום הוא איים עליי האקדח. תזהיר את אבא טוב?׳ ׳בסדר אחות. עוד קצת וזה נגמר.׳ ׳אני מקווה. לילה טוב.׳ ׳תשמרי על עצמך.׳ השיחה נותקה.