״גבול החיים״

פרק 5- לא שותקת יותר

אחרי שחזרתי מהמסעדה נכנסתי לבית בזריזות לספר את כל המידע שאני יודעת לאבי. התחלתי להתהלך מהר בבית שלי ״היי! אנה לאן זה?״ אמא שלי עצרה בעדי להיכנס לחדרו של אבי. ״לאבא, יש לי מידע שאני צריכה לספר לו.״ ״כדאי שתחכי קצת כי הדלת סגורה.״ תמיד שחדרו של אבא שלי סגור אף אחד לא נכנס. לא. משנה מה! ״בסדר זה חשוב!״ התפרצתי לחדרו שעיניי לא קולטות מה יש למול עיניהם. ״אנה!״ קולן הזועם של אבי חדר לאוזניי אבל אני עדיין קופאת במקום. אבא שלי מתעסק עם איזה נערת ליווי זולה. שאמא שלי פה בחוץ. מה? הוא העיף את הנערה הזאת ממנו והתקדם לעברי בצורה מפחידה.

הדמעות כבר זלגו מעיני. הוא תפס בשערי ומשך אותי ללמטה שאני על הברכיים שלי. ״כמה פעמים אני צריך להגיד לך לא להיכנס שהחדר סגור!״ הוא שאג עליי בקולו המפחיד ״הייתי צריכה לספר לך משהו...״ אמרתי במלמול. הרגשתי כיאלו הוא טולש לי חצי קרקפת מראשי. איזה כאבים איומים! ״מטומטמת! לא אכפת לי, את בת מגושמת עברו כבר ארבעה ימים ולא הצלחת להשיג לי כלום!״ הוא חבט בפרצופי אגרוף ונפלתי הפעם כל גופי על הרצפה. הדמעות כבר יצאו מכלל שליטה. ״אבא!״ און נכנס לחדר בצעקה גדולה ותפס בי. ״תיקח את המפגרת הזאת מפה!״ אבא שלי אמר לאון. הוא אחז בי ויצאנו מהחדר.

״מאמי שלי!״ אמא שלי רצה אליי שאון הוריד אותי לספה ושמה לי קרח על האגרוף הכואב שספגתי מאבי. ״אמרתי לך לחכות שהחדר יפתח.״ אמא שלי מלמלה בעצב בזמן שהיא מחזיקה לי את הקרח על הפנים. ״אמרתי לך? זה מה שיש לך להגיד לי?!״ הרמתי את קולי בכעס. קמתי מהספה ״הוא בוגד בך בזמן שאת כאן מחוץ לחדר ואת צריכה לשתוק על זה?״ הסברתי לה שהיא מביטה בי. ״אנה די!״ און האיץ בי, מצפה שאני אשתוק. ״לא די, תראה אותה אפילו להיפרד ממנו היא לא יכולה.״ הצבעתי על אמא שלי שהיא יושבת על הספה בשקט חסרת כוחות. ״זה לא עסק שלנו.״ ״אז הגיע הזמן שזה יהיה כן העסק שלנו.״ שילבתי את ידי עומדת מול און ולא מתחרטת על אף מילה שלי. ״אנה זה לא פעם ראשונה שזה קורה. וזה בסדר אני רגילה.״ ״אז זה הרגל חרא!״ הרמתי את קולי והלכתי משם לחדרי מעוצבנת. נמאס לי לשתוק להתנהגות הברברית שלו!

***נקודת מבט ליאם***
ישבתי במשרד שלי מתעסק במחשב. ״ליאם.״ ויקטור נכנס למשרד. ״הודעת לניקולה שאמרתי כן על העסק?״ שאלתי אותו לא מוריד את עיני מהמחשב שלי. ״כן מחר על הבוקר המוטס שלך יחכה בשדה התעופה.״ ויקטור הודיע לי. ״יופי. עוד משהו?״ שאלתי אותו ״כן, זוכר שביקשת ממני לברר על המזכירה החדשה?״ הוא הזכיר לי את זה ואני הרמתי את עיני אליו. ״נו?״ האצתי בו. ״זהו שלא מצאנו כלום.״ הוא אמר לי. ״מה זאת אומרת?״ ״זה כיאלו שהבחורה לא קיימת.״ איך זה הגיוני? ״בדקת במשרד הרישוי? במשרד הפנים משהו?!״ ״בדקנו בהכל ליאם האישה הזאת לא רשומה באף אתר.״ ויקטור עמד מולי מייואש. ״כתובת שלה יש?״ שאלתי אותו הוא עמד מולי שותק. ״נו מפגר תשיג לי את הכתובת שלה!״ צעקתי עליו. ״ומה תעשה איתה בינתיים? מסוכן לעסיק אותה ככה שאנחנו לא יודעים עלייה כלום..״ ״אל תדאג ויקטור, אני הולך להכיר אותה לעומק.״