״גבול החיים״

פרק 36-העלייה האחרונה

לא זכיתי ללוות את אמא שלי בצעדיה האחרונים בגלל הבחירות שבחרתי לעצמי בחיים. אני חווה משהו שלא חשבתי שאצליח לשרוד. את מוות אמא שלי, לבד. בלי אבא ובלי אח שלי. ״את לא יכולה לעלות להלוויה של אמא שלך״ זה המילים האחרונות ששמעתי מהפה של ליאם, ״אני לא יכול לקחת סיכון שתלכי לשם, הוא יפגע בך.״ מדובר באבא שלי. הכל ראיתי רחוק. הייתי שם אבל לא איתה. התחבאתי מפניי המשפחה שלי. התקשורת הייתה שם ואף אחד לא מידע על קיומי.

**שבוע אחרי המוות**
״את לא רעבה?״ התהפכתי לצד השני של החדר ״לא.״ ליאם התיישב לידי מייואש ״אין לך מה לכעוס עליי אנה״ ״אני לא כועסת עלייך״ אמרתי בקול ממורמר. ״את כבר שבוע ככה במיטה״ הוא ניסה שהביט בו אבל כשל בזה. ״את קרה אליי כבר שבוע מאז העלייה האחרונה לקבר.״ ״מה אתה רוצה שאני אהיה שמחה?״ שאלתי וניגבתי את הדמעה שזלגה על אפי. ״שלא תהיה קרה כלפיי...״ ״אין לי חשק ליאם...״ אמרתי בקולי הצרוד ונכנסתי עוד יותר עמוק מתחת לפוך הגדול. ״אני קופץ למשרדים.״ הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.

**נקודת מבט ליאם**
״מה אבא שלך אומר על זה?״ ״שבינתיים לא פועלים כלפיי המשפחה של אנה.״ האצתי בפקטורי שיושב על לידי ברכב. ״איך זה הגיוני? הם הפיצו שריפה במשרדים!״ פקטורי האלה את הטון שלו ״אם מישהו אחר היה עושה את זה הוא היה כבר מת ליאם״ עצרתי את הרכב בחריקת אוזניים איומה ודחפתי את הנשק שלי כלפיי פקטורי בעצבים ״הם באבל, אשתו מתה, אמא של הילדים שלו. אבא החליט לא לעשות איתם כלום כרגע וככה זה ישאר אם זה מוצא חן בעייניך ואם זה לא.״ אמרתי לפקטורי בטון מאיים ״מובן?!״ ״כן״ הוא השיב בקול רועד והחזרתי את הנשק חזרה למכנסיי והמשכתי בנסיעה.

״בוקר טוב אדון ווינקלר״ המזכירה בירכה אותי ״גם לך.״ השבתי לה ונכנסתי למשרד של אבי שפקטורי מאחוריי ״מה קורה כאן?״ אבא שלי יושב בשולחנו שמולו עומד מוחמד בן ראשד, השליט של עולם התחתון בדובאי האיסלמית וסיריל רמפוזה שליט עולם התחתון בדרום אפריקה. ״ליאם!״ סיריל אמר בקול ושלף את ידו ללחיצת ידי ״מה קורה? מה אתם עושים כאן?״ ״בדיוק לך חיכינו.״ מוחמד אמר במבטאו ״יש פה תקרית.״ אבי אמר לי ונשען לכיסאו, התחלתי ללכת לעמוד לידו, ״פקטורי תעשה לי כוס״ הצבעתי בעיני על בקבוק הוויסקי. ״מוחמד פה הפסיק לייצר לי חומר״ סיריל הסביר לי ונעץ אליי את עיני ״מה העסקה ביניכם?״ אבי שאל ״חמש שנים של ייצור חומר והעברה לדרום אפריקה.״ ״וזה אבד חלק שנתיים עד עכשיו״ מוחמד המשיך איתו ״ולמה זה מפסק?״ שאלתי את מוחמד ״אני חושב שאני מקבל סכום ממש קטן למה שאנחנו עושים. בכל זאת זה להעביר חומר דרך שדה תעופה וכל עברה להסתכן מחדש״ פקטורי הביא לידי את הכוס וויסקי שלי ״ובואו לא נדבר על הכמות שאנחנו מעבירים כל פעם״ מוחמד המשיך.

״מה הסכום?״ אבי שאל והדליק את הסיגר שלו ״חמישים אלף על כל העברה.״ סיריל אמר. ״כל כמה זמן הם מעבירים חומר״ ״פעם בשבוע.״ אבי לקח שאכטה ארוכה מהסיגר שלו ונשען הפכם על השולחן שלו ״ליאם, תעשה פסק.״ הסתובבתי לחלון הגדול שמשקיף בצורה מדהימה על כל הנוף של אמריקה. ידי בכיס מכנסיי והרמתי את כוסי לעוד שלוק שיחמם לי את הגרון. ״השכר של מוחמד יעלה בעשרים אחוז נוספים, כלומר שבעים אלף שקל.״ ״אבל״ ״אתה קוטע אותו, באמצע הפסק דין״ פקטורי האיץ בסיריל שנדחף למילותי. הוא שתק ישר ונתן לי להמשיך ״ההעברה של החומר תתבצע פעמיים בשבוע. מזכיר שאם מוחמד נתפס אין קשר לדרום אפריקה ולא לאמריקה, דובאי נופלים לבד. ההשלכות לקח היו מוות.״ אבי הטיח את כף ידו הגדולה על שולחנו ״זה הפסק דין.״ ״תלחצו ידיים״ אמרתי להם והם עשו כדבריי ״תודה רבה.״ פקטורי פינה אותם מהמשרד. ״איך אנה?״ הוא שאל אותי ואני לגמתי מכוסי ״לא מדברת איתי כבר שבוע.״ ״היא חווה משהו קשה, תן לה קצת.״ ״אני חושב שהיינו קשוחים מדי.״ אמרתי לו. הוא התענג על הסיגר שבידו ״אתה יודע טוב מאוד למה לא נתתי לה ללכת לשם. אם היא איתך אז היא איתך, זה מה שבחרתם.״

״אדון ווינקלר״ המזכירה נכנסה בדלת ״כן?״ ״יש פה נציג מטורקיה, ״אמר שהוא מחכה לך.״ אבי התרומם על רגליי ״תשמור על אנה, הם יכולים לתקוף בגלל שלקחנו לו את אשתו מהבית.״ אבא שלי טפח לי את השכם ״אני יחזור לארץ עוד שבוע.״ ״אבא״ עצרתי בעדו לצאת מהדלת ״אנחנו צריכים לדבר על העבר שלך.״ הוא הביט בי בחיוך ״אני יודע שאתה מסתיר ממני משהו.״ אבא שלי כיבה את הסיגר הגדול שלו בעזרת אצבעותיו ״לכל עבר יש עתיד, וכרגע אנחנו פה.״ הוא יצא מהדלת.

נכנסתי לבית בתשע בערב. ״אנה?״ הורדתי מעליי את הגקט שלי ״אנה?״ הרמתי שוב את קולי שאין מענה. הלכתי לחדר שלנו ושמעתי את זרם המקלחת. פשטתי מעליי את בגדיי, הכל ונשארתי עירום. אנה עדיין לא שמה לב שאני כאן. נכנסתי בשקט וחיבקתי אותה מאחורנית. איזה יפה היא בלי בגדים, אני יכול להסתכל עלייה שעות. בזמן שחיבקתי אותה היא התחילה לפרוץ בבכי. סובבתי אותה לכיווני והרמתי את גופה על מותני. הזזתי את שיערה השחור מפנייה (כמו בתמונה למעלה) ״אני מצטער.״ אמרתי לה בזמן שהמים מרטיבים את שנינו. ״אני לבד״ היא אמרה חנוקה בדמעות ״את לא. אני מבטיח אנה זה שנינו מול כולם.״ ״מבטיח?״ נשקתי את שפתייה שלי, אני מאוהב בה. ״אני מבטיח לך קטנה שלי.״

״די!״ צעקתי על השעון המעורר שצווח לי באוזן. השעה הייתה שתיים בצהריים, ישנתי המון. כמובן שליאם לא נמצא לידי במיטה. די בלגאנו אותה אתמול, נשארנו ערים עד ארבע לפנות בוקר עירומים במיטה. ״בוקר טוב פרינסס״ רבקה אמרה לי בחיוך בזמן שקיפלה כביסה בסלון. ״יש מים חמים לקפה?״ שאלתי בפיהוק ״ובוקר טוב״ השבתי לה בחצי חיוך ״אני די בטוחה שכן.״ לקחתי כוס חמה והתחלתי לעשות לי קפה. ״איך את מרגישה?״ רבקה שאלה אותי שהתיישבתי על הספה מניחה את הכוס קפה שלי על השולחן. ״מנסה לקום.״ ״היית במיטה במשך שבוע.״ ״אני בסדר.״ לגמתי מהקפה שלי ״עברת מוות של מישהו קרוב, זה בסדר להיות בדיכאון.״ הדלת נפתחה וליאם נכנס לבית ומאחוריו איש שפרצופו לא מוכר לי. ״תישאר בחוץ.״ ליאם סגר את דלת הבית על פניו ״אנה״ הוא פלט מפיו את שמי נעמדתי על רגליי ״תסגרי את הגקט.״ לבשתי גופיית סבא, בלי חזייה ככה שהציצי שלי עשה מה שבאלו. הוא תפס בריצרץ וסגר עד הסוף את הגקט. ״מי זה?״ שילבתי את ידיי ״כנס.״ ליאם פתח את הדלת. ״תכירי זה גייסון, השמור ראש החדש שלך.״

״מה?״ שאלתי מופתעת ״באיזה קטע?״ תקפתי אותו ״אנה״ ״מה אנה? תסביר לי?״ ״רבקה תקחי את גייסון לסיבוב בבית בינתיים.״ ליאם חיכה עד שהם יעלמו מעיניו. ״זאת פעם אחרונה שאת מדברת אליי ככה מול אנשים זה ברור?!״ ראיתי את זעמו בעיניו, כיאלו הורדתי מהערך שלו. ״באיזה קטע אתה מביא לי שומר ראש?״ שאלתי כועסת באותו מידה כמוהו ״ככה החלטתי.״ ״אז אני לא.״ ליאם התקרב אליי ״אני לא שאלתי אותך אנה, זאת פקודה והוא הולך אחריך לכל מקום שתהיה בו אם תרצי או לא.״ הוא פתח את הטלפון שלו, ולא התייחס אליי בכלל ״ואם אני אתנגד?״ ״אנה, אנחנו במלחמה, את בחרת את זה.״ ״אני בחרתי להיות איתך.״ הוא הניח את הטלפון שלו על שולחנו ״אז ברוך הבא, זה העולם שלי.״