״גבול החיים״

פרק 3- המועדון של ליאם

יום שישי היום. יום קצר. סופי עזרה לי להתלבש להשים את העדשות והלאה כמובן. ״בהצלחה מאמי.״ אמא שלי הגישה לי את התיק ונשקה ללחי שלי. ״אנה״ אבא שלי עצר בעדי ללכת למכונית שלי ״תנסי לאתר שיחות, פגישות וכאלה.״ הוא אמר לי בקולו הקשוח. ״אוקיי.״ ״אולי תזרוק לה מילה טובה?״ אמא שלי אמרה לו הוא הביט בה. ״אל תגידי לי מה לעשות.״ הוא האיץ בה והלך משם. ״הכל טוב אמא, אני אראה אותך בצהריים.״ השבתי לה בחיוך שתראה שהכל בסדר. אני באמת לא מצפה מאבא שלי הרבה. במיוחד ביוחד שיתמוך בי.

״בוקר טוב ג׳ון.״ חייכתי למזכירה שישבה בקומה שלנו. ״בוקר טוב.״ היא השיבה לי בחיוך חמוד. התיישבתי בשולחן שלי פותחת את הלפטופ. לא לפני שנכנסתי למשרדו של מר ווינקלר להגיד לו בוקר טוב. ״בוק״ ״לין, בוקר טוב לך.״ ליאם ישב בכיסאו. ״היי, מה שלומך?״ אלוהים הפאה מגרדת לי. אני שונאת את זה! ״שלומי מצויין הבוקר תודה.״ בלעתי את הרוק שישב לי בגרון.

מה יש לך? הוא סקסי בטירוף עם החולצה השחורה המכופתרת שלו. השלושה כפתורים הרשונים פתוחים כך שגם תחילת החזרה שלו פתוח בפניי. הוא יושב על הכיסא הלבן בטוח בעצמו. הקעקועים שלו גורים לעיינים שלי להתרוצץ בגופו. מה הקטע שלו עם כל כך הרבה קעקועים? גם על צווארו יש כמה מהם ״לין? את צריכה משהו?״ קולו של ליאם נכנס לאוזניי וגרם לי להתעורר. מפגרת ממש התעמקת בו. ״אממ, לא רק רציתי להיכנס להגיד בוקר טוב.״ השבתי לו. ״טוב, רק תכיני לי קפה.״הוא אמר הנהנתי בראשי. יצאתי מהמשרד בדרך למטבחון הקטן. ״יש מים חמים?״ שאלתי את ג׳ון שראיתי שגם היא מכינה כוס קפה. ״כן.״ היא זזה מהמתקן מים. ״תגידי״ שאלתי אותה ״איפה אלכס?״ ג׳ון הביטה בי ״לא בא הבוקר? אין לי מושג למה רק ראיתי את ליאם נכנס הבוקר למשרד.״ היא השיבה לי. ״אל תדאגי, ליאם בהתחלה עם פרצוף חמוץ אבל אחרי זה מתרכך.״ היא הסבירה לי ולגמה בקפה שלה שהסתובבה ונעלמה למקומה.

״בבקשה.״ הנחתי את הכוס קפה של ליאם על שולחנו. ״תודה.״ הוא השיב ״בושם טוב.״ הוא מלמל ״שנאל..״ חייכתי חיוך קטן ובאתי לצאת מהמשרד. ״לין״ קולו עצר בעדי והסתובבתי אליו ״כן?״ ״בת כמה את?״ הוא שאל ולגם בקפה החם שלו. ״בת עשרים ושלוש.״ כן גם זה שקר. ״איך בגיל כזה מוקדם הגעת לאן שהגעת?״ הוא שאל אותי. מה החקירה עכשיו? ״לומדת מהר ומתקדמת מהר.״ השבתי בקול גאוותני. הוא באמת מלחיץ.

״היי אחותי!״ און קפץ על המיטה שלי בחוזקה. ״מה און?״ שאלתי מצחקקת. זה לא קורה הרבה שהוא בא לחדר שלי לדבר איתי. ״איך שם? במשרדים?״ הוא שאל מתעניין ושכב לידי. ״בסדר, משתדלת.״ אמרתי לו. ״האחים קופלר.״ איימי נכנסה לחדרי בחיוך משעשע. ״עוד פעם את?״ און שאל בגלגול עיניים. איימי חברה שלי מגיל חמש עשרה בערך. תמיד שאון ואיימי בסיטואציה ביחד זה נגמר בריב. ״יש לך בעייה?״ גיחכתי קלות שאני שומעת את הדיאלוג בינהם. ״קיצר, אנחנו יוצאים למועדון הקבוע היום אנה, את באה?״ און שאל אותי והתרומם מהמיטה. ״אני לא״ ״כן כן, אנחנו נבוא.״ איימי התפרצה בדברי. ״מישהו הזמין אותך?״ און שאל אותה ״אויש נו סתום.״ ״טוב די שתי מפגרים און אנחנו נתארגן ונצא.״ עצרתי את שניהם לפני שזה יגמר בריב שלא יפסיק.