״גבול החיים״

פרק 29-הבנק בספרד

***נקודת מבט אנה***
״מה אתה עושה ער?״ פתחתי את האור במטבח וליאם הרים את מבטו אליי מהלפטופ שלו. הוא ישב ליד השולחן עם כוס קפה ופניו עסוקות במה שקורה במחשב. הוא ללא חולצתו, לבוש רק במכנס טרנינג שחור והוא עדיין אחד האנשים היפים שראיתי. ״למה התעוררת?״ ״לא יודעת..״ שפשפתי את עיני שעדיין לא נפתחו לגמרי. השעה הייתה ארבע בלילה. ליאם הושיט לי את ידו ומשך אותי לעמוד לידו. ״מה אתה עושה?״ ״סתם עיסקה גדולה שסגרתי.״ הוא הסביר לי וחצי חיוך עלה על פניו. ״ולמה אתה מחייך?״ שאלתי בהרמת גבה ״כי את עומדת לידי.״ חיוך בלתי נשלט עלה על פניי. ״ליאם ווינקלר, אם תמשיך להיות ככה אני אתרגל.״ הוא תפס אותי במותני ונשק לשפתיי. ״אל תתרגלי לטוב.״ הוא גיחך ואני אחריו. בחיים לא חשבתי שליאם יהיה איתי ככה. אחרי כל הפוזה של הקר ומנוקר יש בו טיפה של אהבה? ״למה אתה עושה את זה בשעה כזאת? בוא לישון איתי.״ ליאם הביט במסך המחשב מיואש. ״יש פה איזה משהו שאני צריך לפתור. העסקה יוצאת מחר בבוקר ואין לי פיתרון.״ ליאם אמר ולגם מהקפה שהיה מונח ליד כף ידו.

***נקודת מבט ליאם***
״מה הבעייה?״ אנה שאלה והביטה במחשב. ״אנחנו הולכים לשדוד בנק ענק בספרד מחר.״ אנה הסתכלה עליי ופיה נפול. ״מה זאת אומרת?״ ״לבנק קוראים בנקו בילבאו ויסקאיה ארחנטרייה.״ התפוצצתי מצחוק. ״למה אתם שודדים אותו?״ היא שאלה בזמן שהיא גם מעיינת במה שכתוב במחשב. ״רצינו להיכנס שותפות שם, המנהל עשה קטע לאבא שלי ומפה תביני לבד.״ אנה התיישבה על רגליי והביטה בי. ״מי עושה את זה?״ ״יש לנו צוות גדול, אל תדאגי לזה.״ דפדפתי במחשב עוד ועוד ״רגע אבל מה הבעייה שלך?״ ״לא משהו שאת צריכה לדאוג לו.״ סגרתי את הלפטופ. ״אפשר לישון איתך היום?״ היא שאלה והניחה את ראשה עליי. עיניה נעצמו והיא עוד שנייה נרדמת. ״כן, את יכולה לישון איתי.״ לחשתי לאוזנה והרמתי אותה לחדר השינה שלי.

קמתי לפני אנה, אבל נשארתי איתה במיטה. רק הבטתי בה ישנה. עיניה עצמות חזק. איך אני אעיר אותה עכשיו? ״אנה״ ליטפתי את שערה השחור עד שעיניה נפתחו. ״בוקר טוב.״ היא אמרה לי בקול צרוד. ״קומי תתארגני.״ נעמדתי על רגליי והיא הסתכלה עליי במבט ישנוני. ״לאן?״ היא שאלה ״ארוחת בוקר.״ השבתי לה ונכנסתי לחדר המקלחת לצחצח שיניים. ״אבל אמרו שאסור שיראו אותנו ביחד..״ היא התיישבה על המטה וחיכתה לתגובה שלי. ירקתי את המשחת שיניים לכיור ״טיפלתי בזה.״ כמה שתדע פחות ככה זה יותר טוב. ״איך?״ אנה נעמדה על רגלייה ובאה לחדר האמבטיה. היא הביטה בי במראה בזמן שאני שוטף את פניי. ״מה זה משנה איך?״ הסתובבתי אלייה ״תספר לי.״ ״את חייבת להפסיק להיות עקשנית. את לא חייבת לדעת הכל.״ ניגבתי את פרצופי במגבת שתלויה ליד הכיור. ״למה לא?״ ״כי אני לא רוצה לערב אותך העיסקאות שלי ופה נגמרת השיחה. תתלבשי.״ אמרתי בטון גבוהה ויצאתי מהחדר המקלחת.

״ליאם״ היא יצאה זועמת מהמסדרון ״אני לא אחד בחיילים שלך שאתה תחלק לי פקודות.״ היא אמרה בטון עצבני. ״אתה אולי רגיל לזה שעושים מה שאתה אומר ישר אצלי זה לא בולך ככה.״ אנה שילבה את ידיה והביטה בי במבט חצוף. התקרבתי אלייה ותפסתי במותניה. ״את לא צריכה לדעת על העסקים שלי וככה זה ישאר. ואני עושה את זה בשביל להגן עלייך.״ הסתובבתי לכיוון המשרד שלי ״לאן?״ היא שאלה שראתה שהלכתי ״להתקשר לפקטורי, לכי תתלבשי.״