״גבול החיים״

פרק 2- משרדי ווינקלר

״בוקר מאמי.״ אמא שלי התיישבה ליד המיטה שלי, מלטפת את פני. ״בוקר טוב אמא.״ פלטתי מפי והבטתי בשעון שליד המיטה שלי. השעה הייתה שבע וחצי בבוקר. ״את צריכה לקום להתארגן למשימה.״ היא אמרה לי בקולה הרגוע. בלי אמא שלי לא הייתי שורדת דקה בבית הזה. שלא תחשבו, היא גם לא יכולה מול אבא שלי אבל לא מצדיקה אותו אף פעם. ״מצטערת על זה שהוא הרביץ לך אתמול.״ אמא שלי הביטה בי שאני מתרוממת מהמיטה שלי. ״זה בסדר אמא, אני יודעת שאת לא יכולה לעשות כלום. אף אחד לא יכול.״ אמרתי לה והבטתי במראה על עצמי. היא חייכה חיוך מאולץ. ״קדימה מותק, בואי למטה מחכים לך.״

ירדתי אחרי אמא שלי במדרגות למטה. ״בוקר טוב.״ און חייך אליי והשבתי לו חיוך. ראיתי שמחכים לי אלפי בגדים ופאות ומישהי חמודה שעומד ליד אחי. ״זאת סופי והיא תלביש אותך ותעזור לך לכבוש את הפאה.״ אבי הסביר לי התיישבתי על הכיסא שפרצופי פונה למראה. הלבישו לי פאה בלונדינית ועדשות עיניים חומות. לא זהיתי את עצמי במראה. אחרי זה הביאו לי חליפה, שאני אראה סמכותית בכל זאת, משרד יוקרתי וזה. ״זה השם החלופי שלך ומסמכים.״ אמא שלי הגישה לי את התיק. ״לין אברג'יל.״ פלטתי בקול. ״פקטורי יסיע אותך למשרדים ואנה״ אבא שלי עצר בעדי בדלת ״בהצלחה.״ הוא אמר לי ואני הנהנתי בראשי.

יצאתי מהבית שלי אישה אחרת לגמרי. אני חייבת להצליח בזה ולעשות את אבא שלי גאה בי. בדרך למשרדים קראתי את המסמכים שהביאו לי. שאני אקבל ידע על הדמות שאני משחקת ולא אגמגם כמו מפגרת. ״אוקיי אנה.״ פקטורי עצר את הרכב בכניסה למשרד ״את הולכת להיות העוזרת הראשית של הבוס פה בבניין פשוט את צריכה להעביר לנו את כל המידע שלו, בגלל שאת הולכת להיות העוזרת האישית שלו את הולכת להידבק לו לתחת ולדעת הכל.״ פקטורי אמר לי מה אני צריכה לעושת בעצם. שהקשבתי להכל ושיננתי את כל מקורות החיים על הדמות שלי יצאתי מהרכב.

נשמתי עמוק לפני שנכנסתי את יכולה לעשות את זה קטן עלייך. קדימה. נכנסתי לקבלה ונשענתי על הדלפק. ״היי.״ אמרתי בנימוס למזכירה הבלונדינית שישבה שם. היא לעסה את המסטיק בפיה בחוזקה רבה ואפילו לא טרחה להסתכל עליי. היא רק המשיכה לתקתק במחשב שלה. ״כן?״ היא פלטה מפיה ועדיין לא הרימה את מבטה. ״אני באתי לעבודה חדשה כאן עוזרת אישית״ ״שם?״ היא קטעה אותי בדברי. התחלתי להתעצבן. ״אנ..לין אברג'יל.״ מפגרת! ״החלטת על שם?״ היא סוף סוף הביטה בי ולא במסך המחשב שלה. ״או שאת לא יודעת אותו.״ היא אמרה בקול עוקץ. ״לין אברג'יל.״ אמרתי לבסוף. היא תקתקה במחשב שלה ״את מחליפה את אנסטסיה העוזרת אישית של מר ווינקלר.״ מעניין מה אבא שלי עשה לה בשביל שהיא תצא לחופשה ואני זאת שתחליף אותה. ״תעלי לקומה שמונה במעלית פה. בהצלחה.״ היא הסבירה לי והלכתי למעליות.

עליתי לקומה שמונה. היה בקומה מזכירות עם שתי נשים חמודות ודלת ענקית. ״כאן זה המשרד של מר ווינקלר?״ שאלתי את אחת הנשים שם. ״כן.״ נראה שכל הקומה שלו. ״יש לך פגישה?״ שאלה אותי ״כן, שמי לין אברג'יל.״ אמרתי לה נסיתי להיות סמכותית יותר. ״תכנסי הוא מחכה לך.״ היא אמרה והתקדמתי לדלת הגדולה הזאת. נשמתי עמוק שלוש ארבע ו... פתחתי את הדלת. ״יבוא!״ קול סמכותי נשמע באוויר. המשרד היה ענק ומפואר כמו כל הבניין הזה. ״אני לין אברג'יל, המחליפה של אנסטסיה.״ אמרתי לו שנכנסתי. הביט בי איש מבוגר שנושק לגיל שישים. שערו בלורית אפורה ועיניו שחורות. ידיו מכוסים קעקועים צבעונים והוא ענד שעון כסוף, לבוש בחליפה שחורה.

הוא לגם מכוס השתייה החריפה שלו וקם מהכיסא שלו. הוא התקדם בצעדים לכיווני שאני עומדת ושותקת. כוס השתייה עוד בידו. וויסקי, כמו אבא שלי. מעניין למה הוא אויב שלו ומה הוא עשה לו? כנראה שאני בחיים לא אדע. הוא עמד מולי שיד אחת בכיסו ויד שנייה מחזיקה במשקה האלכוהליסתי שלו. ״נעים מאוד.״ הוא שלח לי יד ללחיצה. ״גם לי.״ הוספתי בחיוך ולחצתי בידו הגדולה. ״קוראים לי אלכס, ולך לין נכון?״ הוא שאל והסתובב. ״כן לין.״ אמרתי ונשארתי בקול סמכותי. עומדת ולא זזה, מנסה להישאר אדישה למצב הזה. אבל להגיד את האמת אני בלחץ שיא!

״רווקה? נשואה?״ שאל והתיישב בכיסאו. הוא לא כל כך הביט בי, רק התעסק בטלפון שלו ברגע שישב חזרה בכיסא שלו. ״רווקה.״ עניתי לשאלתו. ״מאיפה?״ ״נולדתי בסאן פרנסיסקו ואז עברתי ללוס אנג׳לס.״ הוא גיחך בגרונו ולגם שנית מהכוס שלו. הניח את הטלפון שלו על שולחנו העמוס ״ומה עשית לפני שבאת לפה?״ שאל והפעם הסתכל עליי ״הייתי עוזרת אישית של משרד עסקים קטן פה בעיר.״ ״ומה מביא אותך לפה?״ הרגשתי בחקירה ממש. הלב שלי התחיל לדפוק. ״דודה שלי סידרה לי לה עבודה.״ מזל! מזל שלי שקראתי את כל במסמכים ולא מה שאני צריכה לדעת על הזהוי שלי. לא ידעתי שאעבור כל כך הרבה שאלות. ״טוב, אז אם כך אחרי שכרתי אותך טיפה ברוכה הבאה.״ שמתי לב שהוא אף פעם לא מחייך, אלא נשאר עם פרצופו הקשוח. ״תודה.״ השבתי בהקלה רבה. זה עוד שנייה נגמר. ״מה שאת צריכה לעשות זה לשבת בשולחן בחוץ להעביר לי פגישות ולקבוע לי אותם. אותו דבר לשיחות טלפון ואלה את תביני בהמשך.״ הוא הסביר לי על עבודתי.

״שאני בטיסות לחו״ל או לא נמצא את עוברת לעזור לבן שלי, תכירי אותו בהמשך או שאת מצטרפת אליי לפגישות בחוץ לארץ.״ הוא התחיל להסביר לי בקול מהיר. הנהנתי לחיוב לכל מה שאמר והסביר לי. אחרי הפגישה החוקרנית הזאת התיישבתי בשולחן הגדול שיש לי מחוץ לחדרו. מנסה לקלוט פחות או יותר מה קורה כאן. התרוממתי על רגליי ״סליחה איפה זה השירותים כאן?״ שאלתי את האישה הנחמדה שעזרה לי לפני פה בקומה. ״בהמשך המסדרון למול השולחן שלך.״ הסבירה לי והשבתי לה תודה. שהגעתי לשירותים הסתכלתי על עצמי במראה. בהתחלה נבהלתי מעצמי. יקח לי זמן להתרגל לעצמי ככה. לכל הזהות הזאת. הכי אני מפחדת זה לעצבן ולא לרצות את אבי.

יצאתי מהשירותים והתיישבתי במקומי מסדרת את הלוז של אלכס. התחלתי כבר להבין את עבודתי. התעמקתי במחשב ואז המעלית של הקומה נפתחה, טכנית כל מי שרוצה להיכנס לאלכס עובר דרכי. ׳לא הבנת אותי בראד, אני לא אמרתי את זה אני קבעתי!׳ קול קשוח נשמע במסדרון. הוא מדבר בטלפון בצעקות והתקדם לעבר הדלת ונעצר ממשיך בשיחה שלו. פתחתי את אוזני. ׳הכל הולך לפי התוכנית ואני לא רוצה לשמוע שום דבר עוד בנושא.׳ לא הרמתי את ראשי אליו עדיין. רציתי להראות שאני לא מתעמקת בשיחה הזאת. ׳טוב אני נכנס למשהו אני אדבר איתך בראד ביי.׳ קולו נשמע כועס ובוא ניתק את השיחה. הוא עקף את שולחני לא התייחס לקיומי בכלל ונכנס בדלת.

״היי!״ התרוממתי ממקומי הולכת בעקבותיו והתפרצתי לחדר. ״סליחה אדוני הוא לא עצר בכלל בכניסה.״ הסברתי מתנשפת. אותו איש עמד עם הגב אליי הוא לבש חליפה דומה לשל אלכס. ״הכל בסדר לין, זה הבן שלי.״ אלכס אמר לי בקול רגוע. איזה פדיחות! הוא הסתובב אליי. אני לא מאמינה למראה עיני. ״ליאם.״ הוא שלח את ידו ללחוץ את ידי. הקעקועים שעל ידיו מחזירים לי את הזיכרון של אתמול בלילה. ״לין.״ תתאפסי על עצמך מפגרת. עיניו הירוקות שהבטתי בהם כמה דקות שלמות אתמול ״בהצלחה!״ הוא אמר לי והביט בעיני. זזתי מהר ממנו ויצאתי מהדלת. רק שלא יזהה אותי ויהרוס לי הכל.

—————————
מקווה שבינתיים זה מעניין אותכן, אשמח שתפרגנו בכוכב❤️✨