״גבול החיים״

פרק 32-תוכנית הברחה

״יש בך פוטנציאל״ היא זורקת ואני מרים גבה שאנחנו גומרים, היא נשכבת ומניחה את הראש שלה עליי. ״מאיפה את יודעת שיש בי פוטנציאל? לא שכבת עם אף אחד..״ ״צודק, שיהיה עם מישהו אחר במשהו מיני אגיד לך מה אני חושבת.״ גיחכתי. היא הרימה את ראשה אליי ״את לא.״ היא חייכה לעצמה והחזירה את ראשה על גופי. ״את יודעת,״ אני בא לשאול והיא חצי נוהמת חצי מגיבה, ומקשיבה ״אני לא חושב שהצעתי את זה למישהי בשנה האחרונה, ואני מקווה שאני עושה את זה נכון. אבל רוצה לקום איתי בבוקר?״ עינייה נפתחו אף פעם לא ישנו ביחד. גם שהיא ביקשה, לא ישנתי איתה באותו מיטה. היא רק מחייכת יותר, ואני עושה לה נעים מהכתף עד הגב.

**נקודת מבט אנה**
״אתה הולך להרוג אותו פקטורי, זה לא מעניין אותי בכלל.״ ליאם הרים את קולו והסיח את דעתי מהספר שלי. ״מה קרה?״ שאלתי שראיתי את פניו רותחות מזעם. הוא ניתק את הטלפון שלו ונעמד ליד הספה בה אני יושבת. ״גלבוע עשה את פעולת החיסול במסעדה. איך לא הרגתי אותו.״ ליאם הסביר לי. ״לא יכולת לדעת.״ נשענתי על ברכיי, ליטפתי את פניו ונשקתי ללחי שלו. אולי זה ירגיע אותו? ליאם תפס בראשי ״בחיי, איזה כיף שאת כאן״ הוא לחש לאוזניי ואהבתי לשמוע את זה. הוא נשק לשפתיי נשיקה קטנה עד שנשמעה דפיקה בדלת. ״אני אלך לפתוח״ נעמדתי על רגליי ״חכי רגע אנה״ ליאם עקף אותי ברגע וניגש לדלת. הוא הביט בעינית של הדלת ״מי זה?״ שאלתי לחוצה, הוא הפך את זה לסצנה מלחיצה. ״רפאל.״ הוא פתח בפניו את הדלת. ״למה אתה לא עונה לאבא?!״ רפאל תקף את ליאם. ״הייתי עסוק.״ רפאל נכנס בכעס לבית ״אני לא מבין אותך? ירו בך ובמקום לתפוס ולהרוג את מי שעשה את זה אתה נשאר בבית. בונה לעצמך סיפור מהאגדות״ אאוץ.

״לא בקטע מעליב אנה.״ רפאל זרק את זה לאוויר ואני הרמתי גבה. ״גלבוע מת בשעה חמש וחצי לפנות בוקר.״ ליאם מזג לו את מנת הוויסקי הקבועה שלו ביום לכוס שבידיו. ״לא עניתי לאבא כי הייתי עסוק בזה, או לשדוד את הבנק בספרד או לנסות לשרוד..״ הוא לגם את הכול בשלוק. ״קח״ רפאל החליק את הטלפון שלו לקצה השני של השולחן, עד שאגיע לליאם ״אני לא מדבר איתו עכשיו״ ״אתה כן״ ליאם מזג לו עוד כוס. ״אנה״ ליאם הוציא שמי מפיו. ״מה?״ שאלתי ״תיכנסי לחדר שלך רגע.״ הבטתי בו במבט לא מבין. מה יש לו להסתיר ממני שאמי צריכה שהוא ישלח אותי לחדר כמו כלב? ״מה שתגיד.״ הנחתי את הספר על השולחן והלכתי עצבנית לחדר שינה. פתחתי את הדלת של חדר השינה שלי, בלנ להיכנס פנימה סגרתי אותה בכוונה עם רעש. הלכתי בשקט לתחילת המסדרון והקשבתי לכל מילה בשיחת אחים הזאת.

**נקודת מבט ליאם**
״מה יש לך?״ רפאל האיץ בי ״אני לא מדבר עם אבא עכשיו רפאל.״ ״ממה אתה מפחד?״ הוא שאל וחייך. ״אתה עושה את זה בכוונה כדי לעצבן אותי.״ אמרתי לו והחזקתי את הכוס השלישית שלי בידי. התקדמתי לשולחן בסלון ולקחתי לי סיגריה מהקופסא. ״למה אתה לא מדבר עם אבא?״ ״כי אני יודע שסיפרת לו.״ הרמתי את קולי והבטתי ברפאל. ״לא הייתה לי ברירה.״ צחקתי, זה כל מה שיצא לי מפה, ״הייתה לך אחושרמוטה ברירה, בחרת לצאת הצדיק נכון?״ הנחתי את הפילטר בשפתיי והדלקתי לי את הסיגריה, ״הוא כבר ידע לבד, תאמין לי.״ הוצאתי את השאכטה מפי ולגמתי מהכוס שלי. ״עדיין, יכולת לתת לי לספר לו״ ״שמה? שהתאהבת בבת של האויב הכי גדול שלו?״ רפאל הרים את הקול שלו. ״כאב לך אה?״ חייכתי חצי חיוך ואיפרתי את הסיגריה שלי למאפרה. ״מה כאב לי?״ ״שהוא מחמיא לי, שאני מצליח. המקום שלי איים אלייך.״ רפאל הוא הבחור, בגלל זה תמיד היה ממנו ציפיה יותר גדולה. ״אתה מתחיל לזיין תמוח.״

״למה סיפרת לו אה? מה היה לך דחוף שהוא ידע?״ ״תעשה מה שאתה רוצה ליאם, מה שבזין שלך הוא חוזר מחר.״ רפאל יצא מדלת הבית שלי בטריקת דלת. זרקתי את הסיגריה שלי למטפרה ולגמתי את כל הכוס. אבא שלי יודע על הקשר שלי עם אנה ומחר הוא חוזר, זה מה שהיה חסר לי עכשיו. ״זה פעם אחרונה שאתה זורק אותי לחדר כיאלו אני כלב.״ אנה יצאה מהמסדרון. ״אנה אל תתחילי״ ״מה היה לך כל כך דחוף להשים אותי בחדר?״ הרמתי את קולי ״אבא שלי יודע עלינו.״ אמרתי לה, היא לא נראתה מופתעת במיוחד. ״ידעת שזה יתגלה.״ היא זרקה לאוויר. עוד דפיקת דלת נשמעה וסיימה את הוויכוח שלנו. ״מי זה עכשיו?״ אמרתי בעצבנות וניגשתי לדלת. ״איימי?״ אנה אמרה. ״מה את עושה פה?״ איימי עקפה אןתי ורצה לזרועותיה של אנה.

**נקודת מבט אנה**
״כל כך דאגתי לך״ איימי ליטפה את ראשי ונשקה למצח שלי. ״סליחה״ אמרתי לה ״על מה?״ איימי שאלה ״שלא התקשרתי שלא באתי.״ אחרי כמה דקות שעדיין הייתי בהלם שאיימי פה, ישבנו בחוץ בחצר על כוס קפה. ״לא באתי סתם אנה.״ לגמתי מהכוס שלי והבטתי באיימי. ״און בא אליי אתמול.״ ״מה הוא רצה ממך?״ איימי הביטה על הנוף המרהיב שיש מהחצר. ״הוא דואג לך?״ היא שאלה במבט דואג ״כן. כמה שהוא יכול.״ השבתי לה. ״אמא שלך במצב לא טוב.״ איימי הטיחה עליי את מה שהיה לה להגיד, ובדיוק ליאם יצא החוצה. הוא נעמד מאחורי והניח את כף ידו עליי. ״אבא שלך הוא״ איימי בלעה את הרוק שנתקעה בגרונה. ״מה הוא עושה לה?״ ליאם התערב ״הוא מזריק לה הרואין.״ ליבי עצר מלכת, הדמעה יצאה לבד מהעין ואני שתקתי. ״הוא מסמם אותה?״ ״כן.״ איימי נעמדה על רגלייה והתיישבה לידי, לקחה את כף ידי והרמתי את מבטי אלייה ״היא רזתה מאוד, הוא מרעיב אותה. און אמר שהיא לא תשרוד אם זה ימשיך ככה.״ מילותיה של איימי נכנסו לאוזניי וסירבו לצאת. ״מה הם רוצים?״ ליאם שאל ״שתחזרי הביתה.״

״אני חוזרת הביתה.״ נעמדתי על רגליי החלטה נחושה. השארתי את אמא שלי לבד עם המפלצת הזאת. ויש לו אומץ להרוג אותה. ״את לא.״ ליאם נדחף למילולי ואחז בידי ״מה אתה חושב? שאני אשב פה בזמן שהוא הורג אותה?!״ הייתי בסערת רגשות אחת גדולה. ״ אחד לא אמר שלא נעזור לה״ ליאם תפס בפרצופי וניני הביטו בו ״אני לא יכןלה לקחת על זה סיכון.״ ״אנה את מתנהגת בפזיזות.״ ״את תלכי לשם ומה? אבא שלך יעשה לך אותו דבר.״ ליאם ואיימי הטיפו לי להישאר ולחכות. זה לא מה שרציתי לעשות. ״תני לי לעשות את זה, תני לי להוציא אותה משם״ קולן של ליאם עטף אותי. ״אני מבטיח לך שאני יוציא אותה משם.״ יש לי על מי לסמוך.

איימי הלכה. הגיע כבר השעה אחד עשרה וחצי בלילה. אני פקטורי וליאם נסענו לבית שלי. ״תסמסי לאון.״ ליאם אמר לי ״שיצא החוצה עוד עשרים דקות.״ ״ואז מה יקרה?״ שאלתי לא מבינה כלום. ״אנה כל מה שאת צריכה לעשות זה לדבר עם און עשר דקות.״ פקטורי הסתובב אליי והסביר לי. ״אנה אני סומך עלייך, תעסיקי אותו בשיחה רק עשרה דקות שלמות.״ ליאם הביט בי דרך המראה ועצר את הרכב בבלימה מול הבית. ״קטן עלייך.״ ליאם ופקטורי יצא מהמכונית ואני שתקתי. מה קטן עליי? ואם הוא יתפוס אותי? ואז אבא שלי יבוא?

״אני רואה אותך כל הזמן.״ ליאם נשק למצח שלי ״מה נעשה עם אבא שלך?״ שאלתי בקול שקט ״זנ לא חשוב עכשיו, אני צריך ללכת לפני שאון יצא״ הוא עזב את ידי ונעלם מעיני. ״אנה?״

——
שבת שלום לכולם❤️