"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
אעח, לשון זה מקצוע מייגע. איזה נפלא זה שסיימתי אותו לפני שבוע 🙂
באמת, תנו לי להשוויץ בזה, אני ממש גאה בעצמי. ומפחדת למוות. פשוט שהבגרות הייתה די קלה באופן מפתיע, אבל אחרי שיצאתי ממנה עם תחושה ממש טובה שיושבת על הלב, שמעתי מכל כיוון תלונות ואמירות על כמה היא הייתה קשה לכולם. אז אני בינתיים מנסה לחייך ומקווה לטוב (•_•') כי קשה לי להאמין שהטוב שהיה לי הוא באמת מה שנקרא - טוב.
בכל אופן, עכשיו אחרי החפירה ה"חד פעמית" שלי,
אני יכולה להתפנות ולהכריז -
פורים שמח!
גם אם החג נגמר ברוב הארץ, אני אניח שהברכה החגיגית הזו עדיין עומדת בתלה.
אז איך הוא עבר עליכם עד כה? התחפשתם?
אני אישית לא עטיתי על עצמי תלבושת צבעונית ושוברת נורמה, כיוון שהייתי חולה כל הסופ"ש. בזמן שכולם סביבי התרוצצו בכל העיר עם משלוחי מנות בגודל איצטדיון, אני הייתי מרותקת למיטה יחד עם האהבה החדשה שלי - נארוטו.
בכל מקרה, אני תוהה כמה מכם יתנדבו לכיתת יורים שתעמוד מולי כשאתוודה ואגיד כאן שאני לא אוהבת את פורים.
החג נחמד והכל, אין לי שום דבר נגדו. רק כלפי תופעות הלוואי שמתלוות אליו, וטראומת ילדות שלא מוכנה לשחרר.
(ואני מקווה שהתירוץ העלוב הזה יוכל לעמוד לצידי כשאעמוד לדין על "שנאת חגים פופולאריים".)
אני מודה שדרך נקודת מבט נייטרלית, יש לחג הזה הרבה היבטים מגניבים שמושכים אותי, במיוחד הקטע של המסיכות. אחד הדברים שהכי משעשעים אותי בימים אלו, זה האופן בו כולם שמים על עצמם מסיכות, אך תוך כדי מסירים מעליהם את המסיכות האמיתיות שלהם, המסיכות שכמעט כל אדם עוטה על עצמו מידי יום ביומו כדי לא לחשוף את רזי האישיות שלו, ואיכשהו בפורים הכל מתפרץ.
טוב, לא דרושים יותר מידי נסיונות ניחושים כדי להבין לאן אני חותרת בכיוון של נושא פרק היום. או לפחות, לאן ניסיתי לחתור.
אני חושבת שבעיקר ניסיתי להבין מה קורה כשאנשים אשר חבויים ממש עמוק מאחורי המסיכה שלהם, מסירים אותה. זה כיוון מחשבה מעניין, הם בכלל יזהו את עצמם אם הם יעמדו בפנים עירומות מול הפנימיות שלהם? או שהם עד כדי כך מזוייפים כלפי עצמם, עד כי שמה שנמצא מאחורי המסיכה פשוט... מתפוגג.
Anyway, זה באמת מה שריחף לי במוח שעה שניגשתי לצייר, אבל באיזשהו שלב נסחפתי כי החלטתי להרוג כמה ציפורים במכה ולהתאמן על דברים כמו פרספקטיבה, אור וצל וכו'...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
