My dark side (Sketchbook)

משעול חייה של אומנית

קודם כל, בואו נתחיל את הפרק במשהו אופטימי,

אני בחיים!
ואתם בחיים!

מצחיק כמה העולם התחרפן בשבועיים שקברתי את עצמי הרחק מפה,
וזאת כהוכחה שהוא לא יכול להסתדר בלעדי.
אני ככל הנראה אצטרך לשמור את תוכניות המוות המפואר שלי לאחר כך,
כי גאד, בני האנוש כיום נהפכו להיות כל כך תלותיים.

איפה ג'יימס כשצריכים אותו? 😒

אה כן, הוא מת! סוף סוף גמרתי לכתוב את הסיפור הארור שלו!

אבל זה לא קשור אלינו עכשיו.
בואו ננסה להמשיך לשמור על נימה אופטימית.

סו,
משעול חייה של אומנית, או יותר נכון ציירת טירונית.
אז ככה,
כבר כמה זמן שאני רוצה לעשות איזשהו ספיישל, פרק שונה,
היו לי הרבה רעיונות בראש אך רובם צרכו זמן יקר שאין לי.
כי כבר הרבה זמן שלא היה לי זמן לצייר,
ברצינות, לא נגעתי בעיפרון במשך שבועיים (!)
(ליטרלי, בגלל החוק המרגיז הזה שבבגרויות מותר לכתוב רק עם עט)

אבל לבסופו של דבר החלטתי לעשות מסע זיכרונות.
אמנם זה משהו שכל צייר טיפוסי עושה בשלב כלשהו, אבל אני עדיין יכולה להעיד על כך שגנבתי את הרעיון הזה ממך aiko2u יקירתנו.
אנא סלחי לשפחתך ה(לא) נאמנה.
בכל אופן,
זה התחיל מכך שלאחרונה שמתי לב שאני מקבלת הרבה תגובות כמו -
'הלוואי שהייתי יכול/ה לצייר כמוך'

'הלוואי שהיה לי את הכישרון שלך'

'למה את כל כך כישרונית?'

כמובן שזה מחמם לי את הלב והלחיים, אני לא יכולה אפילו לתאר עד כמה וזה גורם לי לרצות לחנוק אותכם בחיבוק מוחץ עצמות.
אבל זה גם גורם לי להיות קצת עצובה,
כי זה נראה לי שהרבה שוכחים פרט מאוד בסיסי לגביי.
אנשים, אני זקנה 0:
אני בת שבע עשרה ממורמרת שלא הפסיקה לצייר מאז גיל 11 😐
הציורים שלי הם לא תוצאה של כישרון טבעי או משהו בסגנון,
הם תוצאה של יזע ודמעות של אימונים ולימודים עצמאיים (ברובם) .
(דרך אגב, אני לא מאמינה בקיום של כישרון טבעי, מוזמנים להתווכח איתי)

אז לכן עקב כך החלטתי שאני הולכת לעשות היום פרק ספיישל שיציג את משעול הלמידה שלי שעברתי בתור ציירת מתלמדת,
ואני ממש מקווה שהציירים מביניכם, יוכלו ללמוד מההתקדמות ההזויה שעברתי במשך שש השנים הללו.
תזכרו, אין שום דבר שאימונים לא יוכלו לפתור.
כן, אפילו מתמטיקה.

רק שתדעו שאני רועדת כשאני כותבת את המילים האלו ממש,
זה לא צריך להיקרא מצעד הזיכרונות, זה צריך להיקרא מצעד הבושה.
שתבינו באיזה מים רותחים אני עוברת בשבילכם.

אוקיי, אז בואו נתחיל את המסע בנבכי חיי בגיל 11 בשנת 2015.
גיל 11 היה הגיל שבו התחלתי "ברצינות" לצייר.
וב"רצינות" אני מתכוונת למחברת הראשונה שמוקדשת אך ורק לציורים.
זו הייתה תקופה די תמימה, כל מה שהייתי מציירת היו ילדות חסודות בבגדים ארוכים, כי זה היה הדבר היחיד שהכרתי בערך.
כמובן שלא היה לי מושג על חוקים בסיסיים כגון - "אנטומיה אנושית" ו"היגיון".