My dark side (Sketchbook)

נוסטלגיה מהפרק הראשון

הכותרת מתארת בצורה די טובה את הנושא של היום.

למה?
.
.
.
.
.
.
.
.
.

《?》

(רגע, אני מחכה שהצרצרים יסתמו לשניה כדי שהם יוכלו לנחש)

《...》

《דורהה! מצאו את האחות האובדת שלך!》

אז...

זוכרים שאמרתי שאין פה ציורים מסוגת ריאליזם?😅

עכשיו אתם נוכחים לראות שחיזוי עתידות לא תהיה העבודה העתידית שלי.
(דווקא את זה אני כן יכולה לחזות.)

מכיוון שיש לי נטייה לשבור את החוקים של עצמי,
(ונתעלם מהעובדה שהציור בכלל היה תוצאה של שיעורי בית מגמתיים ולא מרצוני החופשי)

והשירבוט הזה יצא לי טוב משחשבתי,

ו-
{דורהה, היא בהחלט האחות שלך, היא אפילו מברברת בלי סוף!}

בכנות,
אפילו אני הייתי מופתעת מעצמי.

בכללי ציור ידיים זה לא הצד החזק שלי, ושלא נדבר בכלל על ריאליזם שלא ציירתי בסוג ממשות הזה מאז כיתה ז'.

יכול להיות שזו הסיבה גם שהציור הארור הזה לקח לפחות שעתיים רצופות, מי יודע...

ובנוסף להתעוררות הנוסטלגיה,

זוכרים את סאם?

סביר להניח שלא,
אבל בכל מקרה הוספתי לו חבר היפראקטיבי, בעיקר משום שממש נהניתי מסגנון הציור הקליל הזה.

כן, לא בדיוק התייחסתי לדברים ה'שוליים' האלו שנקראים פרספקטיבה או קומפוזיציה הגיונית.

אבל זה סגנון ציור שנועד לתת ליד לגלוש על הדף בלי יותר מידי חוקים,
ככה שכרגע אני יכולה להחליק מתחת לראדר של משטרת האומנות שאני כבר גם ככה מסובכת איתם.