My dark side (Sketchbook)

בית ספר

אני לא זוכרת האם כבר בירכתי אותכם או לא לכבוד חודש הגאווה.
(בדיקה לאחור, לא בירכתי כמו שצריך)
אז אני אברך אותכם עכשיו,
חודש גאווה שמח!
תמיד תמיד תהיו גאים באנשים שאתם,
ואל תתנו לאף אחד להגדיר אתכם
מלבד עצמכם.
וגם אל תורידו את עצמכם סתם כך,
הלקאה עצמית זה תפקיד ששמור לי (;

סתם צוחקת,
בואו נעבור לנושא אחר לפני שתתנפלו עלי 😊

עכשיו ברגע זה אתם נוכחים במעמד רשמי של שבירת הכללים הנורמטיבי שלי.
שיילך לעזאזל החוק הזה שקבעתי שאני לא מדברת על לימודים,
כיוון שאני סופר נרגשת עכשיו.
קודם כל קיבלתי ציון ממש טוב על עבודת חקר בהיסטוריה לבגרות שהייתי בטוחה שקיבלתי בה לא יותר מ60, כי בטעות התמקדתי בנושא אחר ממה שהיה צריך לעשות.
וגם סוף סוף גמרתי עם הבגרויות!
(כמובן שנשאר לי עוד מועד ב' אחד, אבל זה פרט שולי)
עשיתי הבוקר בגרות בתנ"ך, והיד שלי ממש כואבת כי כתבתי איזה חמש - שש דפים בתוך פחות משעה, רק בשביל שאוכל לבזבז את השעה הבאה בתהיות בעלות משקל רב משמעות בחיי כמו -
למה לכל הרוחות אני עושה תנ"ך חמש יחידות.

אבל בכל אופן, אני ממש שמחה שנשאר פחות מחודש ללימודים, כי די איבדתי את קול ההגיון שלי לאחרונה.
הבנתי זאת כאשר קמתי היום בשתיים וחצי לפנות בוקר בשביל ללמוד.
לחלוטין איבדתי את זה עם לימודים.
גם פיונה ומיילס מסכימים איתי, נכון?

פיונה לחלוטין מסכימה איתי 😌
היא לא סובלת מסגרות לימודים.

מיילס לעומת זאת קצת יותר מרובע בעניין הזה, הוא היה ילד חנון יחסית כל זמן שהיה בחיים, ונטה להיות מאוד מקובע בנוגע לציונים ותעודת בגרות אובר שלמות.
איזה מזל שהרגתי אותו לפני התיכון, אחרת הוא באמת היה משתגע 😐

אגב, אם אנחנו כבר זוכים לביקור משני האייקונים הללו,
אני רק רוצה להכריז בקול רשמי של בן גוריון שמצאתי להם שירים ✊

תמיד לכל דמות שלי אני מחפשת ומתאימה שיר כלשהו שיעזור לי להבין אותה יותר טוב,
כי הן לעיתים קרובות יותר מתוסבכות אפילו מריה של כיתה י' 0:

אז השיר של פיונה הוא Stay behind של הלהקה "Mother Mother"

שיר שעל פי דעתי מתאר ממש טוב את האופי הנינוח שלה והאדישות המובהקת שלה כלפי העתיד, ומירוץ העולם אל עברו.

והשיר של מיילס הוא Overwhelmed -

כי זה פשוט השיר של מיילס 0:
סיבה מצויינת גם לספק להבעה ששוכנת דרך קבע על הפנים שלו.

אגב אני ממש ממליצה להאזין לשירים הללו, אם יש דבר חיובי שאני יכולה לומר בביטחון גמור הוא שיש לי טעם טוב בשירים.
בייסיקלי בעיקר בגלל שבנשמה שלי אני מתבגרת בשנות ה80 שאוהבת מוסיקה של שנות ה40.
אז זה יוצר שילוב מוזר.

בנימה אחרת,
אני עדיין מנסה להחזיר לעצמי את החופשיות בציורים.
אני חוששת שלקחתי הפסקה גדולה מידי מציור עד כי כביכול "שכחתי" איך לצייר,
או לפחות היד שלי צריכה להיזכר מה זה להחזיק בעיפרון ומכחול ולצייר קווים שהם לא פונקציות או מילים.
אני בקושי נוגעת בסקצ'בוק שלי וזה חבל לי, כי הוא שוכב לו בדד בתוך תיקי, ואני עצובה בשבילו.
אם כי שלשום במוצאי שבת ניסיתי קצת להחזיר את עצמי לעולם הציור.
סו...
אני אקדיש אותו לחברתי האחת והלא יחידה אבל כן מיוחדה, שלא נראה לי תגיב לי פה כי היא כועסת עלי -
bruriah_mayer
כי שכחתי לברך אותה לכבוד היום הולדת (•_•')
אז הציור הזה מוקדש לך, אפילו אם הוא ממש עצוב ומעורר רחמים (במובן האמפתי)

הפי בירזדיי דארלינג.
אין לי באמת מושג מה הולך פה,
זה מה שקורה כשנותנים לידיים והמוח שלי להתשחרר אחרי מנת יתר של פשטידת ברוקולי וכוסית וחצי של וויסקי 🥲