My dark side (Sketchbook)

פרוייקט מגמתי

הלו הלו אבריוואן (:
וול, הנה אני מעזה להראות את פניי הדיגיטליות כאן אחרי כבר... 11 ימים של שתיקה.
(רק אחד עשר? בכנות, הייתי בטוחה שעבר יותר זמן °-°)
אני מאשימה את שעון הקיץ,
מאז שהמחוג הקטן זז שעה אחת יותר קדימה,
אני לא מצליחה להתרגל אליו,
והוא גורם לי הרבה צרות צרורות הבחורצ'יק הזה.
או התירוץ הזה, או שפשוט קרו לי הרבה דברים בזמן האחרון שגרמו לשבועיים להרגיש כמו חודש ועשרים יום.
שרדתי טיול שנתי מפרך של שלושה ימים,
וכאן אני הולכת למצוא את המקום להודות לaiko2u האדירה,
שהמליצה לי (בלי שום אקדח בשטח 🙂 ) ללכת לטיול הבית ספרי שלי למרות שזה הדבר האחרון שרציתי,
ואני מוכרחה להודות, אני כל כך שמחה שעשיתי את זה. זה היה שווה את זה.
ברצינות, תקשיבו לאייקו, היא אדם חכם מאוד עם ניסיון חיים שמעיד על כך.
אז תמיד תקשיבו לאייקו.
תמיד.
(קיי, אני חושבת שאפשר להזיז את האקדח עכשיו.)
בכל אופן,
שרדתי את הטיול, רצחתי לעצמי את הרגליים, ו... חזרתי ללימודים,
חזרתי יחד עם כל תלמידי השביעית לתוך הטירוף שקיוויתי לשכוח.
הטירוף של כל הבגרויות ואת כל המתכונות והעבודות וכו' וכו'
(שבוע הבא יש לי מבחן מסכם בתנ"ך, מתכונת במתמטיקה, ועוד בגרות בהיסטוריה 0_0 )
ואני מקווה שאתם כבר מבינים לבד שזה אומר שההפסקות הבאות בין הפרקים יהיו הרבה הרבה יותר ארוכות מאשר 11 ימים בלבד 😪
אבל, (ותודה לאל על כך שיש 'אבל' כזה)
איזה מזל יש לי שאני נמצאת במגמת אומנות 😁
ברצינות שזו נקודת האור העיקרית שלי בתקופה הזו.
כל שבוע אני מודה מחדש על כך שהצלחתי להידחק לתוך המגמה הזו,
ולהגיע למצב בו אני מביעה את עצמי בציור כחלק משיעורי בית עם ציון.
אז,
אמנם את רוב העבודות שלי במגמה אני לא מציגה פה, כי רובן די גולמיות משום שאני קצת חסרת ניסיון בתחומים מסוימים,
(כמו לצייר ריאליזם של איברים שונים בפנים, או ליצור דיוקן מחתיכות קרטון)
אך, אך,
העבודה האחרונה הייתה ממש כיפית, ויצאה לי די נחמד, אני מוכרחה לציין.
ואילו ההוראות שניתנו לנו היו -
לצייר זיכרון ילדות, על חפץ שמסמל נוסטלגיה מתקופת הילדות.
(אני כל כך אוהבת את המורה שלי ואת הרעיונות שלה 😌)
אז אני מודה שקצת פישלתי בבחירת החפץ שמסמל נוסטלגיה עבורי, משום ששכחתי מהפרט הזה עד לרגע האחרון, ושניה לפני שהיה מאוחר מידי לקחתי את הדבר הראשון שראיתי על המדף בכניסה לבית שלי.
ובהקשר לזיכרון ילדות...
קיי,
אני לא זוכרת אם כבר ציינתי זאת פה באחד הפרקים,
וגם אם כן, אז סביר להנחה שאתם לבטח לא זוכרים זאת,
אבל בתור ילדה היה לי דמיון מאוד (×200) מפותח.
אהבתי מאוד לדמיין את עצמי בתור כל מיני דברים, לדוגמא נסיכה, או פיראטית,
או מורדת אמיצה עם שיער רפונזל מתנפנף שנאבקת נגד ממלכת הפיראנות הרשעית ומסתתרת בתור הר געש פעיל יחד עם פרפר המחמד שלה.
(ולא, זו לא הגזמה)
שעות על גבי שעות הייתי מבלה רק בדמיונות האלו יחד עם צבא של בובות.

אז החלטתי שבפרוייקט הקטן שלי,
לא להתייחס למובן המופשט ב'זיכרון ילדות' אלא יותר למה ילדות מהווה בשבילי.
ובשבילי ילדות היא כמו זיכרון פנטזיה חמים.

או, וול,
הרי לכם מה שיצא לי בסופו של דבר.

הציור הצטייר רק על חצי מהכד,
אז נא להעריך את מאמציי להשיג תמונה נורמלית של הציור 🙇‍♀️

וסתם בגלל שזה לא ציור 'שגרתי', וגם כי אני הולכת להיעלם פה לתקופה,

(אני ממש שוקלת לעשות "ספיישל" כלשהו שלא יצרוך ממני זמן ציור שאין לי, רעיונות?)

אוסיף פה ציורון מרנין של פיונה ומיילס החביבים (:

יחד עם שירבוט שמשך את תשומת ליבן של חצי מבנות השכבה שלי 🤦‍♀️
לאיודעת,
התאמנתי על אנטומייה גברית (ובסופו של דבר נתתי את הקרדיט לפיונה כי הרגשתי מובכת מידי),
ולפתע משום מקום קבוצה של בנות מתגודדות סביבי כמו ציפורים טורפות שעטות על פגר טרי.
בנות יכולות לעיתים להיות עם ממש מוזר 😐
(ואני מדברת בתור אחת כזו)