"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
השמועות על מותי היו מוגזמות, ככל הנראה בגלל שאני עזרתי להפיץ אותן.
אך כפי שאתם וודאי רואים, עדיין לא מתתי, או לפחות אני לא מודעת לזה. אני עדיין חיה, נושמת ובועטת בלימודים. מה איתכם? יש פה עוד נשמה מפרפרת ששואפת למנוחה מהחיים במקום הזה?
אתם יודעים, לרוב אני לא בדיוק טיפוס מוצף געגועים, אך ישנם דברים בודדים ויחידי סגולה שאני לא אכחיש וגם לא אנסה להכחיש שאני חשה געגועים אליהם, והספר הזה הוא אחד מהם, וכך גם אתם.
אתגר האימהקטובר נתן לי תירוץ להזניח קצת את הלימודים בצד ולצייר כמעט כל יום, אך עכשיו זה כבר בלתי אפשרי עבורי בגלל בגרויות החורף הקרבות, ולכן אני הרבה פחות פעילה כרגע.
אז... קיבלתי מטלה ממגמת אומנות בבית ספרי. סיימנו סוף סוף את המסע המייגע של ציור ריאליזם, ועברנו לציור אקספרסיוניזם, משמע = אני בעננים.
אבל לפני זה, שמתי לב שאני חופרת לכם מלא על אקספרסיוניזם ומעולם לא נתתי פירוש ברור למושג הזה. איך שרדתם אותי עד עכשיו? אז ככה, אקספרסיוניזם זהו זרם באומנות שהעיקר שלו זה ביטוי, הבעה של הפנימיות. הוא לא מתאר את הטבע כפי שהוא כמו בציור ריאליזם, אלא שואף לגילוי אורו הפנימי על פי נקודת המבט של תהפוכות נפשו של האומן. (כפי שאתם רואים, אני סתם זורקת מילים גבוהות כי אני אוהבת להרגיש דה ווינצ'י). ואם כבר הספקתם להכיר אותי כאן, אתם וודאי מבינים מדוע אני נמשכת כל כך לזרם האומנות זה.
בכל אופן, באותה מטלה היה עלינו לתאר בצורה ייצוגית (ציור/ פיסול/ צילום/ וכו') כיצד אנו מרגישים היום, בתקופת הקורונה שנחתה עלינו בלי רשות כרעם ביום אביבי בחורף שעבר. (shapeshifter2004 תקני אותי אם אני טועה)
לא אכחיש את העובדה שהיה לי קצת קשה לברור את הרגשות ואת התחושות שלי לגבי התקופה הטרופה הזו, אבל בסופו של דבר הצלחתי להגיע למסקנה שאני חשה געגועים לעבר, רצון חסר תקווה ומימוש לחזור לילדות. עד כמה שאני מתעבת את הילדה שהייתי פעם, אני לא יכולה לומר שאני לא מתגעגעת לתקופה של שנות ה2000.
וזו התחושה שניסיתי להעביר לציור, ה...צבעוני באופן (לא) מפתיע, כי אני קבעתי לעצמי החלטה נועזת לצייר בצבעים, אף על פי שאני מפחדת מזה פחד נוראי ממוות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לפני שאני אתן את הפירוש החפרני שלי, אני ממש ממש רוצה לדעת מה אתם מסיקים מהציור הזה, כי... וול, אני באמת צריכה להסביר את עצמי הצפויה? °-° . . . . . אז קיי, קודם כל אגע בחלק אשר הכי פחות נראה שהוא נועד להעביר משהו, הרקע השחור מסביב. הוא נועד לבטא את ההרגשה חסרת האונים של תקופת העכשווית, את העלטה בה אנו מגששים מבלי לדעת מה יהיה הלאה. אני כרגע נמצאת בתקופה לא פשוטה מכל מיני מובנים שלא אפרט עליהם, והתחושה הזו מעיקה כמו להיות לכוד בתוך חושך סמיך שלא ניתן להשתחרר ממנו. ביטאתי את תחושת הכיסופים למקום מבטחים, והמקום הזה מתואר כאן כמבצר השמיכות שהייתי נוטה לבנות בילדות במחשבה ששם אהיה מוגנת, כי זהו מקום המפלט היחיד בו אני המושלת היחידה על עצמי.
