🌟הוקוס פוקוס, ביליבוקוס, שרימפס ולוויתן, אני מקפיאה את הזמן🌟
😓לפעמים אני מרגישה כאילו אני עייפה מלגדול.
אני לא היחידה, נכון? °-°אני רוצה שהיום הזה יימשך עד קץ הזמן,
שחורף קודר ונצחי ישלוט ביקום,
ששמיי הארץ האפרוריים לעולם לא יזכו לראות שנית את אור השמש הבוהק,
ושהתחרה הקפואה של הערפל לא תיפרם עד סוף כל הדורות.
לפעמים אני פואטית (לפעמים ממש נדירות) וזה קורה בעיקר אחרי שאני עוסקת בכתיבה ממושכת, שזה בערך מה שעשיתי כל חנוכה, כי נפטרתי ממחסום כתיבה ארוך ומייגע 😌.
(מה שעשיתי במקום ללמוד🙄)אז איך עבר עליכם החג?
שמונה ימים של חופש מזוייף,
ועכשיו חוזרים לשגרה חסרת חיים,
עוד הפעם.
אבל אנחנו נשרוד את זה, כולנו מסוגלים לכך.
(נראה לי)
בכל מקרה,
אל תשכחו שאף אחד לא יכול על מאפיית וואטפד,
לא הזמן, לא הקורונה, ואפילו לא לגו (דרכתם פעם על השטן הזה? 0_0)בכל אופן, התחדשו לי שני דברים בחג הזה שדרשו סיבה מיוחדת לציור חדש דנדש, ולא מיוחד.
1) קניתי טושי מכחול בגוני גוף😁
חיכיתי להזדמנות לקנות אותם כבר חצי שנה, וסוף סוף 'אזרתי' אומץ (וכסף) וקניתי את הממזרים האלו.
משמע שמעתה והלאה, רוב הדמויות שאני הולכת לצייר כבר לא יהיו בעלות עור אפור וחיוור של עופרת בלי ליינארט😌.2) השגתי גם מחברת סקיצות חדשה🙂.
(זה לא כאילו שגמרתי את החמש הקודמות😐)
אך הפעם זו מחברת נוחה וקומפקטית עם דפים קשיחים.
בשונה מכל האחרות, שעליהן אפשר לכתוב סיפורים שלמים על חוסר כושר הניידות שלהן, חוסר הנוחות שלהן, וחוסר הסיבולת בפני אמצעי ציור נוספים מלבד עיפרון ועט.שילוב שתי הסיבות העיקריות הללו,
הביאו אותי לכך שהייתי ערה אתמול עד שלוש בלילה ובחנתי את היכולת של הטושים על הדפים של המחברת.
(בנוסף לצפייה חוזרת של 'היום שאחרי'. אני חולה על הסדרה הזו •-•)והכותרת היומית קשורה לפרק לא רק בגלל הלחש הכושל שניסיתי בהתחלה,
אלא גם כי תוכן קוסמי לא יזיק לנו מידי פעם.יצאתי לא מעט מקווי הסגנון שלי. ואני אוהבת את זה😌
וגם אני חולה על הקומפוזיציה של הציור הזה.יש לכם שם עבורה?
(אחותי הקטנה הציעה סברינה, אבל עד כמה שאני מעריכה את המכשפה המתבגרת והבלונדינית הזו, אני מעדיפה שהמכשפה שלי לא תשתמש בכוחותיה כדי להציל את העולם...)
YOU ARE READING
My dark side (Sketchbook)
Random"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון." או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס. אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות. אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...