My dark side (Sketchbook)

והילדה הזו היא אני

אז איך אתם?
איך חייכם השלווים במסגרת ה"סגר"?
איך חלפו הימים האחרונים שבהם לא חלף בכם הרצון לעקור את עיניכם בגללי?

זה כמובן בהנחה שהן עדיין שם,
אם לא, תיצרו איתי קשר ואעזור לכם לפרוץ לבנק הקרוב לביתכם בשביל לכסות על הוצאות הניתוח.

(על מי אני עובדת, אני הולכת לנטוש אותכם לטובת השוטרים כי שכחתי להאכיל את הכלבים שלי בשיעורי בית.)

אז...
היום מצאתי את עצמי בסיטואציה מוזרה,
בה אני צוחקת לצד כל בני משפחתי מצפייה בסרטונים ביתיים מלפני יותר מעשור (גוועלד, אני זקנה).

ורואים אותי שם,
כולי קטנטונת חייכנית חסרת דאגות (ושיניים), מקפצת לה בחדווה בין שלוליות עם גיבוב מוזר של תחפושת פיה ופיג'מה.

וזה גרם לי לתהות,
מה היה קורה אם חוקי הזמן היו מתעוותים,
והייתי פוגשת את עצמי בת החמש?

כאילו, איך היא הייתה מגיבה כאשר הייתה רואה למה היא נהפכת בעוד שתיים עשרה שנה?

איך אני הייתי מגיבה לצידה?

מה היינו אומרות אחת לשניה?

האם בכלל הייתי אומרת לה משהו?
(כי יש את החובה הלא רשומה הזו על נתינת עצות לעתיד ושיט כזה)

אני חושבת שעצמי בת החמש הייתה בורחת בצרחות אימה לאחורי גבה של אימי, הייתי מאוד פחדנית בימים של אז.
(אני זוכרת שפחדתי פחד מוות מספיידרמן🤦‍♀️)

ואני הנוכחית, מחייכת בשביעות רצון שהצלחתי לגרש את הפיה הוורודה הזו משדה ראייתי🙂.

ואתם,
מה הייתם עושים אם הייתם פוגשים את עצמכם הילדוניים?
(מאוד מיותר לציין שזו לא שאלה רטורית.)