"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
וול, מישהי פה לקחה 'חופשה' לא מתוכננת, בלי אישור מהמאפיה הווטאפדיסטית. ויש סיכוי שקוראים לה ריה, ילדה חסרת חיים שנתנה לעצמה להיקבר עמוק מידי מתחת ללימודים ומתמטיקה, וגילתה התמכרות חדשה לHaikyu.
ובנוסף על הכל, הונחתה עלי התקפה פתאומית של הסיוט הגדול ביותר של כל אומן. תכינו את עצמכם כי יש סיכוי גבוה שתקבלו טריגר- כי נחת עלי בלוקארט. למשך שבוע. לא מהסוג שגורם לראש שלך להתרוקן מכל רעיון אפשרי לציור, אלא מהסוג שגורם לך לשכוח בכלל איך מציירים. זה היה נורא "-", למשך כמה ימים העיפרון שלי לפתע נהפך לאויב מספר שתיים שלי אחרי הקוקוס.
אבל למצבים כאלו אני משתמשת בפיתרון היחיד שעוזר לי, אפילו אם הוא לא נעים במיוחד, פשוט להכריח את עצמי לצייר. זו דרך שאני ממש לא ממליצה עליה, כי לרוב היא לא פועלת, אבל אני אישית מוצאת אותה כיעילה לעיתים.
בכל אופן, עכשיו נותרת השאלה הבאה, מה מציירים?
טוב, האמת שלא הייתה לי שום התלבטות בקטע הזה, כי עשיתי עיסקה.
אז רוב הסיכויים שבטח כבר שמעתם על אותה העיסקה, ומי שלא, מוזמן ללכת לבדוק בספר הציורים של aiko2u.
אז אייקו ואני חברות ציירות אינטרנטיות (מוכרחים להמציא לזה כינוי קצר יותר 😐, חצ"א אולי? צח"א?) שנהנות לדבר ולשתף חוויות (של סיפורי עכברים), ליטרלי בכל פלטפורמה חברתית שיש לי בטלפון. ויום אחד, בשעת ערב ערפילי, חתמנו עיסקה הרת גורל. עקב סקיצה חמודה ברמות שאייקו ציירה, שמתארת באופן חזותי מה יקרה אילו היינו נפגשות לראשונה, הגענו איכשהו לתקיעת כף ווירטואלית כשאיתגרנו אחת את השניה לצייר את אותה הסקיצה, כל אחת בסגנון הייחודי שלה. וול, אייקו שינסה את מותניה הרבה יותר מהר ממני ותוך יומיים הוציאה ציור מהמם, והותירה אותי עם אבק בפנים, כי עדיין לא התחלתי אפילו לצייר בסיס בסיסי לסקיצה.
וזה גרם לי להבין שאני מוכרחה להדביק את הקצב, כי אתם יודעים מה קורה כאשר לא ממלאים את הצד שלך בעיסקה, אתה עלול למצוא את עצמך לבסוף מקבל מלקות על ידי אבוקדו.
אז אתמול אחרי שיעור מייגע במתמטיקה על בעיות קיצון בפונקציות (אני שונאת פונקציות😵), ניגשתי אל המחברת, ובאחת ושתיים, פשטתי ידיים, ומשכתי בגזר. כלומר, בעיפרון.
האתגר האמיתי בציור היה הניסיון לצייר אינטראקציה בין שתי דמויות באופן שייראה טבעי בצורה כלשהי. וזה היה משהו די קשה, כי אני בכלל לא מורגלת בציור יחסים בין דמויות. אבל זה לא היה הזמן לומר 'ייאוש', כי צריכים להתחיל להתאמן על זה בשלב כלשהו אם אני רוצה לראות באופק שלי 'יצירת קומיקס'.
So... Are you ready?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הגעתי למסקנה שאם אייקו תקפוץ עלי בניסיון לחבק אותי, אני הולכת ממש להיבהל ולתקוף אותה במכת קראטה מגושמת בלי כוונה.
(אני מצטערת אייקו, אני מבטיחה לשלם על הטיפול הרפואי🙇♀️)
הפנים יצאו קצת מפוחדות יתר על מידה, וזה סימן לכך שהשליטה שלי בהבעות צריכה עוד שימון, אבל סך הכל אני חושבת שמילאתי באופן מרצה את חלקי בעיסקה😌 ואני לא הולכת לקבל מלקות על ידי אבוקדו. יאיי!
