"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
אבל, נעע... וואטאבר. אחת הסיבות שפתחתי את הספר הזה בשביל לראות כיצד אני מתמודדת עם עיניים זרות שרואות את הציורים שלי, כי... אחרי הכל, אני רוצה לעסוק בזה בעתיד.
אבל כמה דברים לפני, אל תצפו לציור דיגיטלי, אין סיבה הגיונית לכך אז עדיף לי לשתוק. גם אל תצפו לציורים עם צבעים, יותר מידי, משום שאני פחדנית, ואין לי את הכסף בשביל לקנות אמצעי צבעים נורמליים. אין פה ציורים ריאליסטים, אני לא אוהבת לצייר את סגנון הציור הזה אישית. כאילו, זו רמה ממש גבוהה של ציור, אך אני לא מוצאת טעם להעתיק משהו שקיים לתוך דף. יאפ, אני מוזרה. אך מה לעשות, הדמיון שלי יכול להיות יותר מעניין מהמציאות.
הייתי רוצה לומר שלמדתי הכל בעצמי, כדי שיהיה לי תירוץ לשרבוטים הכושלים שלי. אך זה לא נכון, אני לומדת בקורס באקדמיית בצלאל, ואני אציג גם עבודות שלי משם.
אז מכיוון שזו רק ההתחלה, ואני לא רוצה להבריח אותכם על ההתחלה בגלל הזוועות שיכולות לצאת מחוד 0.23 של עיפרון, אני אתחיל בציור חביב שאני חושבת שיצא לי די חמוד,
תכירו את סאם, דמות של סגנון ציור שונה מאיך שאני בדרך כלל מציירת, אך הפנים האדישות שלו לא גרמו לי להתחרט על כך שיצרתי אותו.😐
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יאפ, לפי אנטומיית הגוף המוזרה שלו, אפשר להניח שזה יצא די בסדר. אם כי בתנוחת גופו, אני קצת הסתבכתי, לקח לי איזה רבע שעה תמימה רק בשביל לצייר את הרגליים שלו בצורה שתיראה איכשהו נורמלית עם נקודת המבט של הרואה.
אז... אני מקווה שההתחלה שלי הייתה נורמלית, ואני יותר מאשמח (ביטוי לרגש אנושי של לב מרומם, משום שאין לי רגשות) אם תתנו לי ביקורות כאן ובהמשך.
