"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
שנחסוך את התירוצים הרגילים על- 'למה עוד הפעם תדירות הפרקים ממשיכה להתארך', ונעבור לנושא פרקנו בקיפצוץ עליז?
כי למזלי אתם כבר יודעים אותם בעל פה מרוב חפירותיי, אני חושבת שהתודעה שלי ידעה להיערך לזה מבעוד מועד בכיתה י', כדי שהשביעיסטית הנוכחית שאני לא תצטרך לשבור את ראשה על משהו אחר מלבד מתמטיקה 😒.
אל תדאגו, עדיין לא שכחתי את הכלל שקבעתי לעצמי. אנחנו נעשה הכל כדי לשמור את העליצות על מד גבוה!
('יאס ריה, כל הכבוד ריה, שתי טפיחות על השכם ריה.' 😌)
אם כי הפרק של היום יצא לי די דיכאוני בלי שום קשר לעולם החיצון /: אבל את זה כבר תראו לבד.
('רגע, אני עדיין אקבל את הטפיחות על השכם?')
בכל אופן, עשיתי לעצמי היום יום חופש כי כל שיכבתי נסעה לחגוג את יום ירושלים בירושלים, ואני העדפתי להישאר בבית כי לא היה בי את הכוח לצפיפות ורעש של בני נוער מגובבים יחד ערימות על ערימות בחום המעיק של ירושלים 👍😶.
(יום ירושלים שמח אגב)
והמוח שלי היה כזה - "הי ריה, יש לך יום חופשי יחד עם כל ציוד האומנות שלך, מה דעתך לנצל אותו לציור?"
אני: "כן! סוף סוף אוכל לממש על הדף את כל הרעיונות שאתה חופר לי עליהם מהרגע שהחלה תקופת הבגרויות. רעיון מעולה מוח!"
מוח: "כן... אני לא חושב. מה דעתך במקום לשחזר ציור ישן ולצייר פאנארט לא מקורי?"
אני: "אבל -"
מוח: "את עושה את זה. ולא, אני אכשיל אותך בבגרות במתמטיקה."
וזהו אנשים ואנשות, הדיאלוג הקצר שמתאר כיצד נהפכתי ליום שלם לעבד של תאי המוח שלי /:
וזה גם מה שעשיתי בלית ברירה, שיחזרתי ציור ישן והפכתי אותו על הדרך לפאנארט של...
(חכו לזה 🙂)
ג'יימס!
ואם אתם לא מזהים את השם הזה, זה אומר ששפר עליכם גורלכם ולא קראתם את הסיפור בשם "Killer" שנמצא אצלי בעמוד.
(ובבקשה אל תסתקרנו לי ותלכו לקרוא אותו, הייתי מעדיפה שבריאותכם הנפשית תישאר מחוץ למחוזות הפסיכוזה)
בכל אופן, בואו נתחיל באיזה ציור החלטתי לשחזר.
אז אם אתם זוכרים, עוד בתחילתו של הספר יש פרק שכותרתו היא- "החולניות שבי חוגגת" והנה הציור שהצגתי בו, על מנת לחסוך לכם טירחה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
וואו, אני לא מאמינה שבכיתה י' החשבתי את הציור הזה להצלחה של השנה 🤦♀️
בכל מקרה, אם אתם זוכרים, אמרתי לכם שהציור הזה הוא אקפרסיוניזם מוחלט. ואני עדיין אוכלת את עצמי על כך שלא פירשתי לכם בסופו של דבר מה הוא מתאר 😐 אני יודעת שטכנית אני לא אמורה להרגיש רגשות אשם על כך, אבל הי זאת אני. והציור הזה הוא משהו שמתאר תקופה מאוד ארוכה אצלי, ולכן הוא נוגע בי כל כך. אז אם תקשרו בין הכותרת של פרקנו לבין הציור, בטח כבר תבינו שהוא מתאר הפרעה של תסביכי אלוהים. (God Complex)
במילים קצרות, בכיתה י', הסביבה שסבבה אותי חשפה לי פנים שלא ציפיתי להכיר, ואני לא הצלחתי, או יותר נכון לא רציתי, לעכל את זה. ולכן מתוך כך הכנסתי את עצמי לסוג של תסביך אלוהים. אני בעיקרון שונאת לעשות את זה לעצמי, אבל אי אפשר להכחיש שכאשר אתה מאמין שאתה יותר טוב מכל הסביבה, ויש לך עליה יכולת שליטה, זה עוזר מאוד להתעלם ממנה ומבעיותיה.
אז כן, זה מה שהאקפרסיוניזם של הציור למעל מתאר.
ועכשיו, איך זה קשור לג'יימס יקירנו?
אוקיי, אז ג'יימס הוא הדמות הראשית בסיפור (שבאמת לא כדאי לכם לקרוא), ויש לו תסביך אלוהים קיצוני.
בקצרה הוא מאמין שהוא בנו של אלוהים, ואביו איבד את יכולת האומניפוטנטיות, ולכן נתן לו את התפקיד לתקן את הטעות הכי גדולה שיצר. כלומר לדאוג לכך שכל בני האדם ימותו. על פי השקפתו לרשעים אין את הזכות לחיים על פני האדמה, ולאנשים הטובים לא מגיע הרוע הצרוף שקיים על פני האדמה.
יאפ, תסביך אלוהים רציני 😐
וזה התסביך שהמוח שלי הכניס אותי אליו היו במקום להתעסק במשהו אחר וחביב כמו אתגר בנות הים של מאי שממש רציתי לעשות 😒.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
וזו התוצאה של אותו התסביך, מצטערת מראש לכל מי שדמיין/ה את ג'יימס כפלא מיופייף של יציר הבריאה. אמנם הוא יפה תואר, אבל שדוף כמו שחיף. בכל זאת, צינוקים לא כל כך מיטיבים עם הגוף האנושי 😶.
