"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
אצלי בסדר🙂. לאחד המורים בצוות גילו קורונה מאומתת, ועכשיו אני בלמידה מרחוק מהבית. הדבר הכי טוב הוא שלפחות אני לא נראית פסיכידלית מטרידה (או לפחות לא חושפת את זה) כאשר אני בוהה היישר בעיניים של המורה ותוהה מה תהיה הדרך הכי טובה לעקור אותן. (תשובה - בעזרת מספריים.)
אז...
*פותחת את פי על מנת להתחיל בכחכוח הגרון המסורתי*
*סוגרת אותו מיידית כאשר אני נזכרת שאני לא רוצה לעורר תשומת לב מיותרת סביבי בחשש לחולי במגיפה החביבה של העונה*
מכירים את זה שעולה לכם רעיון, ואז בצורה בלתי ייאמנת אתם מביאים אותו לבר ביצוע, אך התוצאה גורמת לכם להיות חסרי ביטחון בנוגע לכושר התיכנון שלכם?
חח כן, איכשהו זכרתי לצלם את הסקיצה לפני שהתחלתי השירבוט החמדמד הזה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כן, אתם יכולים לראות כאן כיצד לרוב אני מתחילה כל ציור של דמות עם שאיפה לאנטומייה נורמלית.
(ואז יש את המעצבנים האלה שמציצים לך מעבר לכתף ומתחילים להטיף לך על ציור עירום. ואני עם מבט רצחני בעיניים, רוצה לחנוק את אותו בן אנוש ותוך כדי להעביר לו שיעור קצר על הבנה ב ס י ס י ת.)
(-_-) אבל בסופו של דבר השארתי את הבחור הגדול עם חצי פלג גוף עליון חשוף, רק משום שזה חלק מהדמות, ותוך כדי אימון על אנטומייה.
