"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
אזהרת שיעמום. (אל תגידו שלא הזהרתי, אני מורידה מעל עצמי כל אחריות)
יאיי,
אז נחשו מה?
המוצג של הפרוייקט ה'חמדמד' שלי הולך להיות... . . . . . < 'את יודעת שאין שום תופים'.>
{'איפ, תסתום את הפה שלך בפומפה חתיכת קול הגיון שכמוך'}
המפפ קולות הגיון, סתם עול לא נצרך אם תשאלו אותי או לא.
ובכן, בחרתי (בלי הגיון) לעשות קונצרטינה.
הסבר קטנטן על המושג הזה-
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כן, זו דוגמא טיפוסית לקונצרטינה, זו בעצם קבוצה של דפים שהתבלבלו בייעוד שלהם והחליטו שהם רוצים להיות אקורדיון.
אני לא חושבת שהייתה סיבה מיוחדת כל כך מאחורי בחירתי זו, אני מניחה שברוב טיפשותי העדפתי לאתגר את עצמי. (כי יכלתי פשוט ליצור פוסטר בפוטושופ 😐 אבל כמובן שהעדפתי לסבך לעצמי את החיים שאין לי.)
{ ' קול הגיון? אני צריכה שתחזור, בבקשה, אל תיעלב לי עכשיו!'}
אז קודם אתאר בקיצור את סיפור מותה של סופי החביבה, כדי שהקשר בין מה שיצרתי לבסוף, לפחות ייראה לכם הגיוני איכשהו.
ב-18 בפברואר 1943 , אותו היום עצמו בו נשא שר התעמולה יוזף גבלס את נאומו המפורסם ב"ארמון הספורט", נאום בו קרא לעם הגרמני ל"מלחמה טוטאלית", הביאו סופי והנס שול מזוודה מלאה בעלונים אל האוניברסיטה. הם פיזרו ערימות של עלונים במסדרונות הריקים, במטרה שיימצאו על ידי הסטודנטים כאשר אלו יצאו מכיתות הלימוד. כאשר התכוונו לעזוב את המקום הם החליטו לנסות ולהפיץ כמה עותקים נוספים שנותרו במזוודתם. הם שבו על עקבותיהם, עלו בגרם המדרגות אל הקומה העליונה, וסופי פיזרה את העלונים באוויר. פעולה זו נצפתה על ידי משגיח בשם יאקוב שמיד הזעיק את המשטרה, והנס וסופי שול נעצרו על ידי הגסטפו. עד מהרה נעצרו יתר חברי ההתאגדות ורבים אחרים הקשורים עמם והובאו לחקירה.
סופי שול, הנס ופרובסט, היו הראשונים שעמדו למשפט בפני ה"פולקסגריכט", שם אמרה שול
"מישהו, אחרי הכל, היה חייב להתחיל. מה שכתבנו ואמרנו הינו דבר בו מאמינים רבים אחרים. הם פשוט אינם יכולים להביע את עצמם כשם שאנו הבענו".
