"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
ומסתבר שהייתה סיבה לכך שהייתי מנודה מהחברה. (לא, לא באמת. אבל לדעתי זה היה נצרך מאוד אז)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני מתכוונת...
מה לעזאזל עבר בתוך המוח האנושי שלך?!
אוקי, אוקי...
*נשימה עמוקה*, וטקס העלאה באוב קצרצר.
זה לא עובד, כבר החליטו להשמיד אותך אפילו שם בגיהינום. *אנחה*
אין, המקוריות שפעה ממני בימים אלו. אך בצורה הכי לא הגיונית שיכולה להיות... למה לכל הרוחות הייתי מציירת פנים מוצללות בלי שום היגיון?!
*דופקת את הראש בקיר*
*הקיר נשבר*
או לפחות המפלצות שמסביב, זה נראה כאילו דליתי את הרעיונות מתוך ירכתיי שוק הפשפשים. היכן כל הדם, השיניים החדות והריר המחריד שנוטף מפיות מלאי מעיים? לכל הרוחות, אני הייתי יותר מידי עדינה.
*שיחת טלפון זריזה לאשמדאי* "אדוני, יש לך מקרה מיוחד לבקשת התעללות יתר"
