רציני שאני הולכת לרצוח את מי שהפיץ את השמועה על כך שכיתה יב' יותר קלה מכיתה יא'.
איפה את/ה לכל הרוחות?! יש לי קלסר מפוצץ בדפדפות ודפי לימוד, ואני לא אהסס לרצץ איתו שום גולגולת!בכל אופן,
שלום לכולם 😊.
המצב הנפשי שלי מושלם, כפי שניתן להבין 👍
והרבה זמן לא הייתי פה, וואו.
בכנות, שכבר איבדתי את הספירה של הימים.
אני משתדלת להתעלם מזה, לא נעים לי, שיט...אז.. בפרק הקודם, הצעתי שאעשה פרק בו אציג את שלבי הציור שלי, ומכיוון שהצעה זו נענתה לחיוב ברוב קולות,
היר איי אם.בואו איתי למאחורי הקלעים,
אני אנסה להיות מפורטת ככל האפשר, אז התכוננו לפרק חפירותי.סו,
קודם כל, ההתחלה.
החלק הכי קשה בכל ציור, או לפחות בשבילי.זה הרגע בו אני יושבת מול הדף הלבן, הרעיון הגולמי כבר נמצא בראש,
לאחר ששלפתי אותו במאמץ מתוך התודעה המעורבלת שלי.
העיפרון הקהה מוכן ביד שמרחפת מעל הנייר ואני בוהה במחברת בלי שמץ של אומץ לחרוט את הקו הראשון שיבנה את הציור.ואז כשאני סוף סוף מצליחה לתפוס קצת תחת, אני משרבטת כמה דברים, קווים מנחים, מוחקת אותם לפחות עשרים פעם. מתייאשת, פורשת לשעתיים, ואז חוזרת, ומנסה עוד כמה סקיצות, עד שבסופו של דבר מצליחה לצייר משהו שמצליח להיראות נחמד לעין.
זה הסקץ' הראשוני, הוא מכוער, בסיסי למדי, ולא ברור.
הוא נועד לבנות לי את הקומפוזיציה של הציור (קומפוזיציה=האופן בו העצמים מסודרים על הדף).
בשירבוט הזה אני מעצבת את הפוזה של הדמות, מסדרת את הרהיטים הכלליים וכד'.
בדרך כלל, מי שיסתכל מהצד בקושי יבין מה הולך שם, כי זה משהו שנועד בעיקר לסידור המוח שלי.
(ואלו הרגעים שתמיד תמיד מגיע מישהו מהצד ושואל אותך - 'מה את מציירת? עכביש אנושי שמנסה למכור מנדולינה?' 'כן, ברור'^^)ואז לאחר שעברתי את שלב הסקיצה הראשונה, אני נשכבת לאחור על הכיסא ומחזירה את הנשימה, כי אתם יודעים, זה מאוד מתיש, לצייר כזה,
לשבת בכיסא בפוזה לא נוחה ולהזיז רק את היד. כן, כן, זה יותר קשה ממה שנשמע, איך אתם חושבים אחרת שהצלחתי לשמור על גיזרה במשך כל הסגרים?
YOU ARE READING
My dark side (Sketchbook)
Random"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון." או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס. אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות. אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...