Always you ~Larry stylinson~

~חלק 10~

״ברוך שובך הארי. מה שלומך?״ היא מקבלת את פניי עם חיוך, ״אני בסדר, מה איתך ורוניקה?״
״גם אני בסדר.״
היא מתקצרת את הפגישה הקודמת שלנו ואני מוסיף הינהון קטן, ״תספר לי איך עבר לך השבוע.״ היא מבקשת, ״השבוע נפגשתי עם נייל.
ישבנו וראינו משחק כדורגל.. פתרנו את הכל.. גם עם ליאם.״
היא מחייכת, ״אני ממש שמחה בשבילך, הארי. ומה עם לואי?״
״עם לואי עדיין לא דיברתי. די חיכיתי לפגישה הזאת כדי שנעשה את ההיפנוזה הזאת.״
״אין בעיה,״ היא כותבת במחברת שלה, ״כשתפגוש את לואי מה תגיד לו?״
״אין לי מושג. לא חשבתי על זה.״
״אוקיי, אני אשאל שאלה אחרת: נניח שאתה ולואי משלימים והכל בסדר איתכם, מה יהיה הצעד הבא במערכת היחסים שלכם?״
״אוף.. אין לי מושג. הדבר היחידי שאני חושב עליו זה לשלוף לו טבעת ולהציע לו נישואים.״ אני משפשף את עיניי, ״זה לא צעד רחוק מידי לדעתך?״
״אמרתי לך שאני לא יודע..״ אני אומר בשקט, ״אוקיי.. בוא נתחיל עם ההיפנוזה אוקיי?״ אני מהנהן בקצרה ומחכה להוראות ממנה, ״תשכב כאן על המיטה.״ היא מסמנת לי בידה ואומרת לי לעצום עיניים.
התמקדנו בנשימתי.
עם כל נשיפה אני משחרר עוד מתח ועוד לחץ.
אני נרגע יותר ויותר מנשימה לנשיפה.
היא מורה עליי לדמיין איך שריריי נרגעים עוד ועוד:
שרירי הפנים והלסת, הצוואר והכתפיים, הזרועות והגב, שרירי הבטן, ולבסוף הרגליים.
אני חש את גופי שוקע אל הספה יותר ויותר.
היא אומרת לי לדמיין אור לבן ובוהק בקצה ראשי ולהרגיש שהוא מתפשט בכל גופי באיטיות.
הוא מרגיע כל פיסה ופיסה בגופי.
הוא מביא אותי למצב עמוק יותר ויותר של רגיעה ושלווה.
אני חש רדום ורגוע.
האור ממלא את כל גופי בשלווה.
היא סופרת לאחור מעשר לאחת.
עם כל ספרה אני נכנס לרמת רגיעה עמוקה יותר.
הטראנס שלי מעמיק ואני מסוגל להתרכז רק בקולה של ורוניקה ולהתעלם מרעשי הרקע.
כשהיא מגיעה לספרה אחת הייתי מוכן ונתון למצב של היפנוזה עמוק...
נ.מ- ורוניקה:
״הארי? אני מתחילה להחזיר אותך אחורה בזמן, אוקיי?״ אני מבקשת ממנו להיזכר בגילאים מוקדמים יותר, כשהוא היה בן 16.
״אני עומד בתור לכניסה של תוכנית הריאליטי,״ הוא מתחיל לספר מה הוא רואה, ״יש פה כל כך הרבה אנשים. אני חושש לא לעבור את האודישן.״
״תספר לי מה עוד אתה רואה.״
״אני רואה פה את... ליאם, נייל, זאין ולואי.״
״אתה מכיר אותם. אתה יודע שהם עומדים להיות חלק משמעותי וגדול בחייך בהמשך.״
״כן, אני יודע.״
״אתה מחכה הרבה זמן בתור?״
״כן.״ הוא לא מוסיף כלום, ״הארי אולי נחזור עוד קצת בזמן אחורה?״
אני מציעה והוא מהנהן באיטיות ולא אומר דבר.
יש שתיקה של כמה דקות.
״אני מסתכל מהחלון ואני רואה.. בתים מאבנים.״
״אבנים? אתה יכול לראות באיזו תקופה אתה? שנה?״
״אני בתקופת ימי הביניים.״
״מה אתה לובש?״
״אני לובש בגדים יקרים מאוד. אני בן מלוכה.״
״איך קוראים לך?״ אני שואלת, ״אדוארד.״
״אדוארד?״ זה שמו השני, ״כן.״ הוא לא מוסיף דבר, ״תסתכל מסביבך, תגיד לי מה אתה רואה.״
״מלא אנשים מסדרים את הארמון לקראת טקס שמתרחש.״
״איזה טקס?״
״טקס ההכתרה שלי. אבא שלי מת במלחמה ואני יורש העצר.״
״אתה רוצה להיות מלך?״
״לא. אבל החיים כתושב בממלכה גרועים מידי כדי לחיות שם..״ הוא עוצר, ״אני די בטוח שיגרשו אותי מהממלכה או יערפו את ראשי בגיליוטינה.״
״למה שיעשו את זה?״
״כי אני שונה מכל השאר.״
״תסביר לי.״ אני מבקשת, ״רוצים שאתחתן עם מישהי שאני לא אוהב בכלל. היא הנסיכה מהממלכה השכנה.״
״זה שאתה לא רוצה להתחתן איתה זה אומר שאתה שונה?״
״כן. כולם היו רוצים להתחתן איתה אבל אני לא רוצה להתחתן עם אישה.״
״היית רוצה להתחתן עם גבר.״
״כן. עם האח שלה. אבל גם הוא עומד להתחתן בקרוב.״
״מי זה אח שלה?״ אני מובילה אותו לדבר יותר, ״לאח שלה קוראים וויליאם. אנחנו מאוהבים בסתר כבר מלא זמן.״
״יש לו קשר לחייך העכשוויים?״
״כן.״ הוא עונה בישירות, ״יכול להיות שזה לואי?״
״כן.״ הוא שוב עונה במהירות, ״אם אתה עומד להיות המלך זה לא אומר שאתה יכול לחוקק איזה חוקים שאתה רוצה? ולהיות עם מי שאתה רוצה?״
הוא צוחק, ״זה לא עובד ככה. זה נגד רצון האלים.״
״ומה האלים רוצים?״
״שלא נהיה ביחד. זה עלול להכעיס אותם והם יגרמו למגפות ולמוות בממלכה.״
״למה אתם לא בורחים?״
״כי גם זה אסור. זה יכעיס אותם.״ הוא לא מרחיב.
״תתקדם קצת בזמן. מה אתה רואה?״
״יש... מלחמה בין הערים. רוצים להרוג אותי ואת וויליאם.״
״אבל החלטתם לא להיות זוג בסוף, לא?״
״לא. הוא היה בחתונה. הוא סירב בזמן הטקס.
הוא אמר שאם הוא לא יהיה זה שיתחתן איתי אז אף אחת לא תתחתן איתי.״ הארי מחייך, ״וזה גרם לאלים להתעצבן.״ אני אומרת,
״כן.״ הוא שוב לא מרחיב, ״אתם מחליטים לברוח?״
״לא.. לא הספקנו. ביציאה לעיר הם.. הם הרגו אותו.״
״אוי ואבוי. ומה אתה עשית?״
״לקחתי את החרב שבעזרתו דקרו אותו ונעצתי אותו בליבי. ועכשיו אני פשוט צף לקראת אור לבן.״
״אתה הרגת את עצמך?״
״כן. החיים שלי לא שווים בלעדיו.״
״אוקיי, הארי. אתה עומד לזכור כמה שיותר מהטראנס, אוקיי? אני יודעת שאתה עלול לא לזכור הכל ובגלל זה כל השיחה מוקלטת.״ הוא מהנהן ואני סופרת לאחור מעשר לאחת והוא חוזר לאט ופותח את עיניים באיטיות.
״מה אתה זוכר הארי?״ אני שואלת אחרי שהוא התיישב בכיסא שממולי, ״אני זוכר שהייתי בן מלוכה, קראו לי אדוארד שזהו גם שמי השני. אני זוכר שהייתי אמור להתחתן אבל.. בסוף זה לא קרה.״
״זה כל מה שאתה זוכר?״
״כן.״
״אוקיי. אני עומדת להשמיע לך את ההקלטה שהקלטתי בזמן שהיית בטראנס, טוב? פשוט תקשיב בלי להגיד כלום באמצע. תחכה עד הסוף.״ הוא מהנהן באיטיות ואני מפעילה את ההקלטה.