Always you ~Larry stylinson~

~חלק 16~

נייל מקבל את פנינו והוא היה מאוד מופתע לראות את לואי.
״כמה זמן הוא בטראנס?״
״אממ.. אולי 40 דקות.״
״40 דקות?! לא חשבת להתקשר אליי לפני?״
״אני לא יודע הוא אמר שזה בטיחותי.״
״זה כן אבל עדיף לא לעשות את זה עם חוסר ניסיון.״
״אני הבנתי את זה.״
״אתה בטוח שהוא ככה כבר 40 דקות?״
״כן.. עשינו את זה אחרי הטיפול שלכם..״
״באיזו תקופת זמן הוא נמצא?״
״בשנות ה90, הוא ילד בן 9.״
״אוקיי.. ו..?״
״אחרי זה הוא התקדם בזמן ואמר שהוא הולך למות. הוא התחיל להשתעל חזק ואמר שהוא מתקדם לאור הלבן. כשאמרתי לו לקום הוא אמר שטוב לו ככה.״
״ורוניקה?! הוא בסדר?״ לואי שואל בחשש, ״כן, כן. הוא יהיה בסדר. אוקיי.. תתנו לי כמה דקות איתו,
אוקיי?״
הם מהנהנים והולכים.
אני מתכופפת על ברכיי כדי להיות בגובהו של הארי.
״הארי.. הגיע הזמן לקום, אוקיי? זאת ורוניקה. אני סופרת לאחור מ10 ואתה תתעורר.״
אני מתחילה לספור וכשאני מגיעה ל-0 הוא פותח את עיניו, ״בוקר טוב, הארי.״ אני מחייכת אליו, ״איך
ישנת?״
״אני.. ישנתי?״
״כן, סוג של. אני אלך לקרוא לחברים שלך.״
״איזה חברים? רק נייל היה פה.״
״הם דאגו לך.״ אני אומרת וקמה למטבח שנמצא סמוך לסלון לקרוא להם.
״פעם אחרונה שאני נגרר אחרי השטויות שלך!״ נייל נוזף בהארי, ״אתה בסדר?״ הארי מסתובב בבת אחת כששומע את קולו של לואי, ״אני.. כן. אני בסדר.״
״אני שמח.״
״למה.. למה הגעת? כלומר, חשבתי שאתה כועס עליי.״
״אני כן. אבל אנחנו נדבר על זה.״
הארי מהנהן וקם, ״אולי כדאי שתדברו על זה בזמן אחר? זה לא פשוט לאמץ את המוח ואת הנפש אחרי שהם היו במקום אחר.״
״אני בסדר..״
״אם תרגיש חלש אז תנוח כי סביר להניח שתתחלש בקרוב מאוד.״
״תודה רבה ורוניקה.״