Always you ~Larry stylinson~

~חלק 38~

״שלום, מר סטיילס. נעים מאוד אני ורוניקה.״ הם לוחצים ידיים, ״תקראי לי הארי.״ הוא מחייך, ״לואי, אולי תשאיר אותנו לבד?״ היא מציעה, ״אני אחכה בחוץ.״
היא מהנהנת ואני יוצא.

נ.מ- הארי:
אני מסתכל עליה, ולא אומר כלום.
איך מתחילים שיחה כזאת בכלל?
״מר סטיילס, אתה רוצה לספר לי מה קרה?״ היא מציעה, ״אממ.. עברתי תאונה..״ אני מתחיל להגיד, ״ואני לא זוכר.״
״תתחיל בלספר לי מה את כן זוכר.״
״אני לא יודע מה אני לא זוכר, ומה אני אמור לזכור.״
״אוקיי.. תתחיל.״
״קוראים לי הארי סטיילס, אני גרפיקאי וצלם, איבדתי את אמא שלי לפני שנתיים בערך, אני לא בקשר עם שני האחים שלי ולא מזמן נפרדתי מחברה שלי.״
״חברה שלך.. אני מבינה.״ היא חוזרת אחריי, ״ומה הרופאים אומרים?״
״לנסות להתאמץ ולהיזכר. אני יודע שלואי חבר קרוב שלי.. ושהוא לא חבר מפעם. אני יודע שהוא משקר לי בגלל הרופאים, הם אמרו לו לא להדאיג אותי.״
״אז אתה ולואי מכירים מלפני, ומה עוד?״
״אני די בטוח שהוא לא הביא אותי אלייך סתם.״
הוא מחייכת, ״זה נכון. אני הייתי הפסיכולוגית שלך לפני התאונה.״
״ומה את יודעת עליי?״
״אני לא חושבת שכדאי שאני אספר לך. אבל אני יכולה לגרום לך לזכור.״
״באמת? איך?״
״תשכב על המיטה.״ היא מסמנת לי בידה.
היא ניגשת לדלת, ״לאן את הולכת?״
״לשום מקום,״ היא פותחת את הדלת, ״לואי, זה עלול לקחת קצת זמן. אולי עדיף שהארי יתקשר אליך אחרי שהטיפול יגמר.״ היא חוזרת.
״מה את עומדת לעשות?״ אני שואל בחשש, ״אני לא עומדת לעשות שום דבר. אתה עומד לזכור בעצמך.״
״איך?״
״תעצום עיניים ותתרכז רק בקול שלי.״ אני מהנהן, ״אני רוצה שתרפה את כל הגוף שלך. הראש והכתפיים, הבטן והאגן, הידיים והאצבעות.. כל פיסה בגוף שלך. אני רוצה שתנשום עמוק לתוך הריאות שלך אוויר צח ותוציא אותו באיטיות מהאף,״ זה מה שאני עושה, ״אני רוצה שתדמיין אור לבן שמרחף מכל ראשך. ואז ברגע אחד הוא נכנס לגופך ומתפשט בכל הגוף שלך.
האור הזה ממלא אותך ברגיעה. הוא לוקח ממך את כל הלחץ שיש בך..״
היא סופרת לאחור מ10 ל1 וכל כולי רגוע ומוכן.