Always you ~Larry stylinson~

~חלק 55~

אני מכפתר את הכפתורים האחרונים בחולצת החליפה.
מביט עוד פעם אחרונה במראה.
״אנחנו צריכים לצאת.״ ליאם נכנס לחדרי, ״ליאם.. אולי אני לא אבוא?״
״למה שלא תבוא, הארי?״
״כי אני לא רק ידיד שלו או חבר טוב שלו.. אני האקס שלו, האהבה הראשונה שאי פעם הייתה לו באמת.״
״אז מה? אתה חשוב לו למרות הכל. למרות כל מה שעברתם, הוא רוצה אותך בחתונה שלו.״
״די נו, ליאם..״
״אם אתה לא תבוא, אז גם אני לא אבוא.״ הוא משלב את ידו קרוב לחזהו, ״אל תעשה את זה. לך.״
״למה שאלך?״
״כי אתה חבר שלו!״
״גם אתה. הוא יכעס אם לא נבוא.״
אני נושם נשימה עמוקה, ״קדימה, בוא נלך.״
״אתה בטוח? מפה אין דרך חזרה.״
״אל תגרום לי להתחרט, פיינו.״
אנחנו יוצאים לאוטו ומתחילים בנסיעה.
אנחנו נוסעים ונוסעים והדרך נראית לי מוכרת.
אני מתקשה לבלוע את הרוק כשאני שם לב איפה החתונה תתקיים.
״ה-הוא הולך להתחתן פה?״
אני מסתכל על ליאם ושב להסתכל לבחוץ.
למה שיתחתן בצוק?
אני הייתי אמור להציע לו נישואים פה.. אני אומר לעצמי בראש.
אנחנו יוצאים מהאוטו.
אני נעצר במקומי, ״נו.. בוא כבר.״
״מאוחר מידי להתחרט?״
״כן.״ הוא תופס את זרועי ומכריח אותי להמשיך ללכת.
אנחנו מתקדמים עוד קצת ואני רואה אותו עומד..
הוא נראה יפה מתמיד.
הלב שלי דופק חזק שאני שם לב.
העיניים של כולם עוברות להביט בי.
הכל מואר ויפה כל כך.
באותיות גדולות כתוב: התינשא לי הארי?
״לך אליו כבר.״ ליאם אומר ודוחף אותי קצת.
הוא עומד בקצה, לחוץ ומרוגש ואני לא מרגיש את הרגליים.
אני מתקדם אליו באיטיות.
והרגליים שלי פאקינג רועדות!
הוא משיט את ידיו ואוחז בשלי.
״הארי..״ הוא מתחיל להגיד עם חיוך ודמעות, ״אתה פשוט אידיוט! מה חשבת לעצמך? שאני באמת אתחתן עם מישהו שהוא לא אתה?״
״אבל טוני..-״
״יצאנו כמה פעמים ושם זה נגמר. אני אסביר לך אחר כך.״ הוא קוטע אותי, ״לואי.. אני-״
״זה תמיד היית אתה, הארי.״ הוא קוטע אותי שוב, ״ואני אוהב אותך ותמיד אוהב.״
״גם אני אוהב אותך.״ דמעות שוטפות את פנינו.
הוא כורע ברך, ״הארי סטיילס... התינשא לי?״
הוא מחזיק בקופסא עם טבעת, ״ברור שכן!״ הוא משחיל את הטבעת לאצבע שלי ואני מחבק אותו קרוב אליי.
״זה תמיד היית אתה.״ הוא לוחש לי באוזן תוך כדי שאנחנו מתחבקים, ״זה שאני רוצה להתעורר איתו כל בוקר, זה שאני רוצה לגרום לו להיות מאושר ושמח עד סוף ימי חיי.. זה שאני אוהב. ואותך הארי, אני אוהב כל כך.״
״גם אני אוהב אותך לואי.״ אני מערסל את פניו ומנשק אותו נשיקה עמוקה.
הלשונות שלנו מסתבכים זה בשל זה ואני כל כך התגעגעתי לפאקינג מגע שלו!
נייל וליאם מסתכלים עלינו מהצד ומנגבים את הדמעות שירדו להם.
״כמה היינו צריכים לעבור בשביל שנגיע לרגע הזה?!״ נייל אומר שהוא מתקרב אלינו, ״כמה זמן זה כבר מתוכנן כל זה?״
״עוד שהייתי בשיקגו.״
״אבל אתה היית עם טוני.״
״כשהיינו בשיקגו אז.. זה קרה בערך אחרי ש..״ הוא נעצר, ״אחרי שמה?״
״אחרי ששכבנו.״
״לואי..!״
״מה?! אתה שאלת.״
״לא על הסקס שהיה ביניכם. זה ממש לא רציתי לדעת.״
״למה לא?״
״כי אתה שלי.״ אני מנשק אותו בלחי והוא מסובב את פרצופו אליי ואנחנו מתנשקים, ״נו תספר לו.״ נייל צוחק, ״אז אחרי ש... כן... שקעתי במחשבות והוא שם לב לזה. הוא אמר לי שאני עדיין תקוע עליך, למרות שאמרתי לו שאני לא-״
״איך אפשר שלא להיות תקוע עליי.״ אני מקפיץ את גבותיי. ״ששש.. אל תפריע לי. בכל אופן, הוא הציע לי שכדאי שאני לא אוותר עליך כי אני באמת אוהב אותך והוא אפילו עזר לי לתכנן את הכל.״
״אז לא באמת התארסתם.״ אני מבהיר את הברור מאליו, ״נכון.״
״אתה חתיכת בן זונה! לא יכולת פשוט לבוא אליי ולהגיד לי: הארי אני מאוהב בך עד עימקי נישמתי, תתחתן איתי כבר?!״
״הייתי צריך לוודא שאתה עדיין בעניין שלי, כדי שלא תתחרט לי כמה ימים אחרי.״
״בחיים לא.״ הוא נושק לי ללחי, ״זה גם היה רעיון של טוני לענות אותי?״
״לא, האמת שלא. זה היה הרעיון שלי. זה הגיע לך.״
״מסכים לגמרי. זה אכן הגיע לי.״ אני מסתכל עליו עוד רגע קצר, ״אני אוהב אותך, לואי.״
״ואני אוהב אותך, האזה שלי.״
אני מניד את ראשי לשלילה, ״המשפט הנכון הוא: אני מאוהב בך עד עימקי נשמתי.״
״אני מאוהב בך עד עימקי נשמתי, הארי.״
״אחחח.. אני באותו מצב כמו שלך, לו.״
אני מצמיד את האף שלי לשלו, ושפתינו נפגשות.