Always you ~Larry stylinson~

~חלק 34~

״היי לואי, ברוך הבא.״ היא מקבלת את פניי, ״היי ורוניקה.״ אני מתאמץ לחייך, ״שב.״ היא מסמנת לי בידה לשבת בכורסא שמולה.
״הופתעתי שהתקשרת אליי.״ היא מתחילה להגיד, ״למה?״
״כי אני יודעת שאתה והארי התאחדתם ושאתם זוג, לכן הנחתי שהבעיות נפתרו.״
״הן כן נפתרו..״
״אז למה באת אליי היום?״
״אני.. סתם צריך מישהו לדבר איתו.״
״תתחיל.״
״הארי עבר תאונה..״ אני מסתכל עליה ופוגש במבטה המופתע, אך היא נשארת רגועה, ״הזיכרון שלו נמחק. הוא לא זוכר את המשפחה שלו, הוא לא זוכר אותי.. את כל מה שעברנו, את הרגשות שלנו..״
״אני כל כך מצטערת, לואי. ומה הרופאים אומרים?״
״הם אומרים לנסות להזכיר לו.״
״לעשות איתו דברים שהוא היה עושה.״ היא מוסיפה ואני מהנהן, ״הוא חושב שהוא גרפיקאי..״ אני מגחך, ״לך תדע.. אולי באיזשהו גלגול שלו הוא היה גרפיקאי וזה מלווה אותו היום.״ היא אומרת בצחוק, ״יש איזושהי דרך שאת יכולה לעזור לו?״
״אני יכולה לנסות לעורר לו את הזיכרון.״
״באמת? את תעשי את זה?״
״כן, בטח. אם זה מה שיכול לעזור, אז כמובן. אתה תוכל להביא אותו מחר?״
״מחר הוא משתחרר מהבית חולים.״
״תתקשר אליי חצי שעה לפני, אני אבדוק אם יש לי מקום פנוי.״
״וואו ורוניקה תודה רבה.״
״בשמחה.״ היא מחייכת, ״אתה רוצה לדבר איתי על עוד משהו?״
״לא..״ אני מוריד את מבטי משלה, ״מה יקרה אם הוא לא יזכור?״
״במקרה כזה לא נותר יותר מידי מה לעשות.. כנראה שפשוט תצטרך לקבל את זה.״
אני לא אומר שום דבר נוסף, ״אבל אני אעשה כל מה שאני יכולה ויודעת כדי לעזור לו.״
״שוב תודה.״ אני קם ולוחץ את ידה, ״זהו? כבר
הולך?״
״אני צריך לקחת את הבן שלי מהבית ספר ולראות אחרי זה מה עם הארי.״ אני משפשף את עיניי, ״אוקיי. אז נתראה מחר?״
״נתראה מחר.״
אני יוצא מהקליניקה שלה והולך לאסוף את פרדי.