Always you ~Larry stylinson~

~חלק 33~

אני קם בבוקר במיטה שלי, לא במיטה שלי הארי.
אני קם לבד, בלי הארי לצידי.
בלי הנשיקות שלו או המגע שלו.
בלי הקול שלו שהעיר אותי בתקופה האחרונה הרבה.
איך החיים שלי יראו בלעדיו עכשיו?
אני נשאר לשכב במיטה עוד כמה דקות עד שאני קם לשטוף פנים.
לאחר מכן אני יורד למטבח ושותה כוס מים.
אני מתקשר לורוניקה וקובע איתה פגישה לעוד שעה.
עד אז אני משחק בפיפא.
לאחר כמה דקןת נייל מצטרף אליי.
״איך אתה, ברו?״
״חרא. איך אני יכול להיות?״
״הרופאים דיברו איתך? יש מה לעשות?״
״לנסות להזכיר לו.״
״איך?״
״ללכת איתו למקומות שהוא היה הולך אליהם, להשמיע לו שירים שהוא אוהב לשמוע, מאכלים שהוא אוהב לאכול..״
״אוקיי, הבנתי.״
״מחר הוא משתחרר אז אני אלך לקחת אותו מחר על הבוקר.״
״אני אבוא איתך.״
״הוא לא מכיר אותך. כלומר.. הוא בטח זוכר אותך מפעם קודמת שבאת. הוא אמר שהוא לא הכיר אותך.״
״אותך הוא זכר?״
״לא. אמרתי לו שאני מכיר אותו מפעם.״
״אז למה שיסכים לבוא איתך?״
״אני פשוט אלווה אותו הביתה.״
״אל תעשה שטויות.״ הוא מזהיר, ״אני צריך ללכת, נייל. אתה נשאר?״
״לא, מה יש לי לעשות פה לבד? אני אלך לליאם. רגע.. לאן אתה הולך?״
״לורוניקה.״
״חשבתי שהפסקת ללכת אליה.״
״אני פשוט צריך מישהו לדבר איתו.״
״אתה יכול לדבר איתי.״
״אני יודע. אבל זה לא אותו דבר.״
״אוקיי..״
״בוא, אני אקח אותך לליאם.״
״לא צריך. אני הגעתי עם הרכב.״
״אוקיי, ביי.״
אנחנו נפרדים וכל אחד הולך לדרכו.