Always you ~Larry stylinson~

~חלק 48~

״מה שלומך, לואי?״
״שלומו מצויין. איך את, ורוניקה?״
״גם.״ היא מחייכת בנחמדות, ״אתה רוצה לספר לי למה הגעת אליי היום?״
״אני התחלתי לצאת עם מישהו.״ אני אומר בישירות, ״בניסיון לשכוח מהארי?״
״לא, אני כבר שכחתי ממנו. הבנתי שהקשר שלנו הוא בלתי אפשרי, הוא תמיד היה כזה.״
״ואתה מוותר על הבלתי אפשרי?״
״ברור שכן. אין לי מה להילחם על משהו שלא עומד לקרות.״
״ואם הארי היה נלחם?״
״שיילחם. אני כבר לא שם. התקדמתי.״
״אז להגיד לו להפסיק?״
״להפסיק מה?״
״להילחם.״ אני צוחק, ״ממתי הוא נלחם עליי? תגידי לו שיפסיק כי אני באמת כבר לא שם.״
הפגישה נגמרת אחרי 40 דקות.
דיברנו קצת על מה ארצה לעשות בעתיד שלי ואיך אני מתכנן את חיי עם טוני.
אני יוצא מחדרה של ורוניקה ואני רואה אותו..
הארי יושב על הספה שבחוץ ומחכה.
לא רציתי לראות אותו.
הוא קם בבת אחת ממקומו.
אני מטה את ראשי ליציאה ורואה את טוני נכנס, ״היי.״ הוא אומר עם חיוך, ״היי.״ אני מחבק אותו ונושק לו בלחי, ״א-אתם ב-ביחד?״ הוא שואל מגמגם.
אני יודע שכואב לו, גם לי כואב להיות בסיטואציה המגעילה הזאת, ״כן..״
״בהצלחה שיהיה לכם.״ הוא עוקף אותי ונכנס למשרדה של ורוניקה.
״לא הייתי צריך לבוא?״
״לא, לא היית צריך,״ אני נוזף בו, ״מצטער, פשוט מה שהיה בינינו נגמר בחרא. לא סיימנו את זה טוב. אמרתי לך שאני אבוא לקחת אותך.״
״אני יודע, אני מצטער. רציתי לראות אותך.״
אני מחבק אותו, ״לא רציתי שתהיה במצב הלא נעים הזה.״
״אני מצטער..״
״לא נורא, הכל טוב. נלך?״ אני מציע.
אנחנו יוצאים והולכים לאכול.