Always you ~Larry stylinson~

~חלק 47~

אני פותח את עיניי באיטיות.
אני מרגיש מישהו לידי במיטה ורואה את טוני.
״בוקר טוב.״ הוא מתמתח, ״בוקר טוב.״ אני אומר ומתיישב.
בניגוד למה שאתה חושבים, אני דווקא זוכר כל מה שקרה בלילה. והיה מדהים.
הוא שם את ראשו על חזה שלי ואני מלטף את שערותיו ואת פניו.
הוא עושה לי נעים בבטן וגורם לשרירי ביטני להתקשח יותר.
״טוני?״ אני אומר בשקט, ״מממ?״
״אני צריך ללכת..״ אני אומר בחוסר רצון והוא מתיישב, ״אתה תחזור?״
״אני.. לא יודע, אולי. אתה תמיד יכול לבוא אליי.״
״אתה רוצה שאני אבוא?״
אני מנשק אותו נשיקה קצרה, ״ברור שאני רוצה, טוני. היה לי כל כך כיף איתך אתמול.״
״מה עם הארי? אתם כבר לא-״ אני קוטע אותו בכך שאני מנשק אותו שוב, ״אני והארי זה היסטוריה.״
״זה בגלל התאונה?״
״כן, גם.״
״לאן אתה הולך?״ הוא מתעניין, ״יש לי פגישה אצל הפסיכולוגית שלי.״
״ממתי אתה הולך לפסיכולוגית?״
״אתה לא יודע עליי הכל, טוני.״ אני נושק לו נשיקה קטנה בקצה האף, ״אם אתה רוצה.. אנחנו יכולים ללכת לאכול איפשהו כשאני אסיים אצלה.״
״אני רוצה.״
״אז אני אבוא לקחת אותך ישר אחרי.״ אנחנו מתנשקים עוד כמה דקות ואני יוצא לכיוון ורוניקה.
כל הדרך לורוניקה מלווה אותי במחשבות.
אבל מחשבות מהסוג הטוב. למרות שמידי פעם צצו למוחי מחשבות רעות.
אני באמת מרגיש ששכחתי מהארי ושמחכה לי התחלה חדשה.
התחלה חדשה בלי הארי.. זה מוזר לי לחשוב על זה.
עד לא מזמן הארי היה היחידי שנמצא בראשי ובליבי.
אבל הוא לא רוצה אותי כבן זוג, וזה יהיה מוזר אם נחזור לקשר אחרי הסוג של פרידה שלנו.
אני לא שם לב שהגעתי לורוניקה.
אני מחנה את האוטו ונכנס לקליניקה.