Always you ~Larry stylinson~

~חלק 18~

אני מגיע לביתו של לואי כדי לאסוף אותו.
אחותו לוטי פותחת לי את הדלת ואני מופתע לראות אותה והיא אותי.
״היי.״ היא מחייכת ומזמינה אותי להיכנס פנימה, ״לא התראינו מלא זמן.״ אני אומר,
״נכון.״
״מתי הייתה הפעם האחרונה?״
״אחרי הפרידה שלנו.״
״נכון..״ אני מסכים.
לוטי אף פעם לא ידעה שיש ביני לבין אח שלה משהו.
היא תמיד חשבה שזה בגדר שמועות, ״מה חדש איתך מאז?״ אני מתעניין, ״האמת שלא הרבה.״
״מה לא הרבה? ראיתי שהתחלת לדגמן.״
היא מחייכת, ״נכון.״
״נו..? זה מדהים.״
״זה כלום לעומת כל מה שאתה עשית.״ אני מחייך.
״קדימה הלכנו?״ לואי יורד במדרגות ואני פשוט מתהפנט אבל מנסה לשמור על קור רוח.
״שמחתי לראות אותך, לוטי.״
״גם אני אותך.״ אני מנשק לה נשיקה קטנה בלחי ומחבק אותה, ״היי! אל תשכח שזאת אחותי ושאני עומד כאן.״
״זאת הייתה רק נשיקה בלחי.״ אני מתגונן, ״זה לא משנה!״ הוא מזעיף את פניו, ״אוקיי, אוקיי. אני מצטער.״
״ההתנצלות מתקבלת. נו כבר בוא נלך.״
אני נפרד מלוטי שוב ואנחנו יוצאים לבר.
אני מתניע את האוטו ולואי מסתכל עליי, לא מוריד ממני את מבטו, ״מה..?״
״אתה התחלת עם אחותי מול העינים שלי.״ אני צוחק, ״לא התחלתי איתה. סך הכל אמרתי לה שאני שמח לראות אותה אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותה. מה הבעיה?״
״שהבאת לה נשיקה בלחי.״
״וזאת בעיה כי..?״
״כי לי לא הבאת..״ אני מרגיש שמתחיל להיות לי חם, ״מ-מה?״ אני מגמגם קצת, ״אפילו חיבוק לא הבאת לי.״
״א-אתה רוצה נשיקה?״
״עכשיו כבר לא!״
״נו.. סליחה. הנה.״ אני מכווץ את שפתיי ורוכן לעברו.
הוא עוצר אותי, ״לאא!״
״אחר כך?״ אני שואל מלא תקווה, ״אולי..״ הוא מדביק חיוך, ״אני אקבל את הנשיקה הזאת בסוף.״ אני אומר ומתחיל בנסיעה.