Always you ~Larry stylinson~

~חלק 19~

אנחנו מגיעים לבר. נייל וליאם כבר שם.
אנחנו מתיישבים באחד מהמקומות הקבועים שהיינו יושבים תמיד.
אנחנו אף פעם לא קמים לבר.
תמיד מביאים לנו משקאות לשולחן.
התחלנו לשתות והכל כל כך זרם.
הרגשתי שאני כבר שיכור לגמרי אחרי מספר רב של משקאות.
אני מטה את ראשי לצד ימין ופוגש את מבטה.
פאק היא בטח תבוא לפה.
ו.. אני לא טועה, היא מתקדמת לעברי.
היא מתיישבת לידי, ביני לבין ליאם.
לואי בדיוק קם לשירותים.
אני חייב להעיף אותה לפני שהוא חוזר.
האלכוהול זורם בדם שלי ואני לא מצליח לגרום לה ללכת.
״ג׳וי..״ אני אומר עייף לגמרי, ״מממ?״ היא אומרת בטון מגורה.
אצבעותיה קבורות בשיערי והיא מושכת אותן בעדינות.
״אני לא בעניין.. נפרדנו מזמן.״
״התגעגעתי אליך.״ היא מתחילה לנשק את צווארי,
״ג׳וי אני שיכור לגמרי.״
״נו.. מצויין. ככה לא תתחרט על זה.״
״אני כבר מתחרט על זה.״
עיניי אדומות וכואבות, אני מת לעצום אותן ולישון. אבל היא לא מרפה לא משנה כמה אני מתנגד.
״הארי מה קורה פה?״ לואי מתערב והיא מפסיקה לרגע, ״לואי אתה זוכר את ג׳וי?״
״כן כן, אני זוכר. אבל למה היא מנשקת אותך?״
״אני באמת לא יודע..״
״את יכולה בבקשה לעזוב את חבר שלי?״
היא ממשיכה, ״למקרה שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך.. הארי הוא בן הזוג שלי.״ היא עוצרת בבת אחת ושנינו מביטים בו המומים, ״תודה רבה באמת.״
הוא מתיישב לידי ואני מניח את זרועי מאחורי ראשו, ״לא מאמינה.. תוכיחו לי.״
״מה להוכיח לך? שאנחנו זוג?״ לואי שואל והיא מהנהנת, ״ג׳וי אנחנו לא מתכוונים להוכיח לך ש-״
לואי קוטע אותי בנשיקה ובתוך רגע אני מתפכח.
הלשון שלי מסתבכת בשלו.
הנשיקה הופכת לפראית ומלאת תשוקה.
אין בה שום כל עדינות.
היא קצת אגרסיבית.. קצת הרבה.
חיכיתי לו.. חיכיתי לו כל כך.
4 שנים שאני מחכה לו.
הנשיקה נפסקת ואנחנו מביטים בעיניים זה של זה.
לא מורידים את המבט.
ג׳וי הספיקה ללכת, הבנים מסתכלים עלינו בתדהמה מוחלטת ואנחנו לא מפסיקים להביט זה בזה.
העיניים שלו.. אני כל כך אוהב אותן..
אני מחייך, ״מה אתה מחייך?״ החיוך עלה גם על פניו, ״בסוף קיבלתי נשיקה.״ אני נושק לו עוד נשיקה קצרה אבל לא מוריד את מבטי ממנו.. אני לא יכול.
״הלו! אנחנו פה.״ נייל מנער אותנו בבת אחת.
״תודה..״ אני אומר לו בשקט, ״תודה שהעפת אותה ממני.״
הוא לא אומר כלום.. רק מביט בי, ״למה לא אמרת לה ללכת?״
״כי לא יכלתי.. אני עייף.״
״בוא אני אחזיר אותך הביתה.״ הוא מנסה לעזור לי לקום.
אני שותה עוד שוט אחד וקם.
אנחנו נפרדים מליאם ונייל שנשארים שם ויוצאים לכיוון האוטו.