Always you ~Larry stylinson~

~חלק 6~

עבר שבוע מאז הפגישה האחרונה שלי עם ורוניקה.
הפעם החלטנו שהטיפול ימשך קצת יותר משעה.
״מה שלומך מר סטיילס? איך עבר לך השבוע?״ היא מתחילה את הפגישה, ״עבר בסדר. לא קרה משהו מיוחד.״
״אוקיי. בפגישה הקודמת שלנו הסברת לי על האהבה שלך לחבר הלהקה שהייתה בה, לואי טומלינסון. אחרי זה התחלת לספר לי על הקמפינג שיצאתם ומה קרה עם לואי באוהל. לפני שהפגישה נגמרה ביקשתי ממך לעצום עיניים ולדמיין כל מה שאתה רוצה. דמיינת אותך ואת לואי כזוג.״ היא מסכמת את פגישתנו, ״נכון.״ אני מסכים, ״אתה רוצה להגיד לי משהו נוסף לפני שאתה מתחיל לספר לי מה היה בקמפינג השני ועל הריב שלכם?״ אני מהנהן לשלילה, ״אחרי שתסיים לספר, אני רוצה שתשתף אותי איך הריב הזה משפיע עלייך כיום, אוקיי? בכל זאת עברו 4 שנים מאז הריב. אתם רבתם בשנת 2017 ועכשיו כבר 2021.״
״אוקיי.״ אני מסכים ולא מוסיף כלום, ״תתחיל.״ היא מוסיפה חיוך נחמד.
....
כמה ימים לפני שיצאנו לקמפינג ביררתי באופן אישי אם כולם מגיעים וכולם אמרו שכן.
החלטנו שכל אחד יסע לבד כי הלכנו יחסית מאוחר למקום הקמפינג.
הגענו לשם בשעה 13:00.
כשהגעתי ראיתי רק את לואי.
חיכינו כמה שעות וראינו שנייל וליאם לא מגיעים.
התקשרנו אליהם והם לא ענו.
אחרי עוד שעה נייל שלח לי הודעה: סליחה אבל אני לא אוכל להגיע. צץ לי משהו שאי אפשר לדחות. תעשו חיים.
״טוב.. נייל לא מגיע.״ אמרתי והסתכלתי על לואי, ״אממ.. גם ליאם לא מצטרף.״
נעמדנו במקום, ״א-אתה.. רוצה שנחזור? כלומר, הם לא מגיעים..״
״לא כל כך אכפת לי האמת. אין לי בעיה גם שנישאר.״
״א-אממ.. אוקיי.״
״אתה לא רוצה, נכון?״ אכזבה נשקפה בעיניו, ״לא, לא. אני רוצה. כמובן שאני רוצה.״
״קדימה, בוא נדליק מדורה.״
תוך שעתיים וחצי הקמנו את האוהלים ואת המדורה.
הפעם החלטנו לא להישאר כמה ימים, אלא לחזור בלילה של היום למחרת.
ישבנו מול המדורה ושתינו בירה.
״האזה?״ לואי אמר אחרי הרבה זמן של שקט. הרבה זמן לא שמעתי את השם הזה יוצא מפיו, ״מממ?״ עניתי והמשכתי לבהות באש, ״אממ.. אני ביקשתי מנייל וליאם לא להגיע.״ הפסקתי להסתכל על האש בבת אחת,
״מה? למה?״
״רציתי להיות איתך לבד.״ הוא התקרב אליי,
״לואי.. אני..״
״מה יש?״
״אני לא יודע. חשבתי שכבר אין בינינו כלום.״
״שכחת מהכל, אה?״
״לא שכחתי מכלום זה פשוט ש-״
״שמה?״ הוא קטע אותי, ״זה פשוט שהייתי בטוח שאם לא קרה כלום עד עכשיו אז כנראה שלא יקרה כלום.״
״אתה לא מרגיש אליי כלום יותר?״
״אני לא יודע.. אני חושב שלא.״
״זה לא מה שאמרת לי לפני כמה חודשים.״
״מתי?״ אני מנסה להיזכר, ״כשהגעת אליי הביתה שיכור, זוכר?״
״לא.״ חצי שיקרתי. אני זוכר שהלכתי אליו אבל אני לא זוכר יותר מידי מאותו לילה, ״אמרת לי שאהבת אותי מהרגע הראשון שראית אותו ותמיד תאהב. אחרי זה נישקת אותי.״ הורדתי את מבטי לרצפה, ״עכשיו נזכרתי.״
אני זוכר את הלילה הזה.
הנשיקה הייתה כל כך מדהימה והיא לא נגמרה.
בבוקר כשקמתי במיטה של לואי הרגשתי כל כך מאושר.
״הארי..?״ הוא אמר בטון שקט ועירסל את פניי, ״לואי, די.״ הורדתי את ידיו מפרצופי, ״אני לא מאמין עלייך, הארי. איך שכחת מהרגשות שלך? איך שכחת ממני..?״
״מה אתה רוצה לואי? אנשים משתנים וגם הרגשות.״
״אתה בעיקר זה שהשתנה.״ הוא קם והלך.
הוא נכנס לאוטו שלו ונסע, ״לואי!״ צעקתי אבל הוא המשיך לנסוע.
ניסיתי להתקשר אליו כמה פעמים אבל הוא לא ענה.
זה העביר אותי לתא קולי, ״לואי, אני מצטער. בבקשה תחזור.״
התקשרתי לליאם וביקשתי ממנו שיבוא לעזור לי לקפל את הדברים ולהחזיר את הכל.
ליאם הוא חבר טוב.
הוא הגיע אחרי שעה וחצי בערך.