Always you ~Larry stylinson~

~חלק 31~

אנחנו בבית החולים כבר 7 וחצי שעות.. עוד מעט 8.
שני רופאים יוצאים.
״הניתוח עבר בשלום, אנחנו נעביר אותו לחדר התאוששות. הוא לא יהיה בהכרה כמה ימים.״
״לא נשקפת סכנה לחייו?״
״כבר לא.״
״ואין נזק מתמשך?״
״נדע כשהוא יתעורר.״
״תודה רבה לך.״ כל אחד מאיתנו לוחץ את ידו ועכשיו אנחנו מחכים שיתעורר.
אמא של הארי הגיעה, גם אחותו הגיעה.
אני לא אוכל ולא שותה כל הזמן הזה.
מידי פעם נייל או ליאם מציעים לי משהו לאכול או לשתות אבל אני מסרב. אין לי תיאבון.
הם מנסים שוב ושוב אבל אני לא רוצה לאכול.
אני רק חושב על הרגע הזה שהארי יצא משם ואני אחבק אותו קרוב אליי.
לפתע מספר רופאים ואחיות רצים לכיוון חדרו של הארי.
אנחנו נעמדים בבת אחת.
אני עוצר רופאה אחת שבדיוק יצאה ושואל אותה מה קרה.
״הדופק שלו האט שוב והתפרים שלו נפתחו. אנחנו צריכים להכין אותו לניתוח במהירות.״
אני נותן לה ללכת ומקווה בכל ליבי שהוא יצא מזה.

אנחנו מחכים עוד כמה שעות עד שהם מגלגלים אותו בחזרה לחדר שבו הוא היה.
״אם הדופק שלו ייעצר שוב.. אנחנו לא נוכל להחזיק אותו חי יותר.״ הרופא האחראי אומר בצער, ״אתה מתכוון להרוג את הבן שלי?!״ אן צועקת ואני מחבק אותה קרוב אליי.
היא בוכה תוך כדי שאני מחבק אותה, ״אן, הוא יהיה בסדר אני מבטיח לך.״
״אנחנו רק מחכים שהוא יתעורר.״ הרופא מוסיף, ״ואם הוא לא יתעורר..?״ הוא מניד בראשו לשלילה ולא אומר כלום.
אני משחרר את חיבוקי מאן ופונה להסתכל דרך החלון על הארי.
נשימותיו איטיות,
חזהו עולה ויורד בקצב אחיד,
הוא מחובר למלא מכונות ומלא מדבקות מודבקות על חזהו.
אני ממשיך להסתכל עליו למקרה שיזיז משהו בגופו.
ליאם ונייל עומדים לצידי מבלי להגיד כלום ועוטפים אותי בחיבוקם. כל אחד מצד אחר.
״הוא יהיה בסדר.״ נייל אומר אחרי הרבה זמן של שקט,
״יהיה בסדר...״ אני חוזר אחריו בשקט ועוצם את עיניי לשנייה.