Always you ~Larry stylinson~

~חלק 49~

אנחנו מסיימים לאכול ואנחנו פשוט מסתכלים זה על זה. זה מטורף שהצלחתי לשכוח מהארי.
״מה אתה עושה בערב? רוצה שנעשה משהו?״
״אני לא יכול. אני ופרדי הולכים למשחק. אני ממש רוצה שתצטרף אבל פרדי הוא.. הוא ממש מחבב את הארי. אני לא חושב שיהיה לו קל לשכוח ממנו.״
״אתה מפחד מהתגובה של הבן שלך?״ הוא מגחך, ״לא מפחד, יש לו בעיה של שינויים בחיים שלו.״
״אוי.. למה?״
״בגלל הפרידה שלי ושל אמא שלו.״
״אהה.. אני מבין. הוא ישן אצלך?״
״כן.״
״אז אני מניח שאנחנו נתראה מחר בבוקר?״
״בצהריים.״ אני מתקן אותו, ״אז אנחנו נתראה עוד 3 ימים.״
״מה? למה?״
״אני נוסע לנסיעת עסקים. חשבתי שנתראה בבוקר ואני אוכל להיפרד ממך.״
״אוף.. 3 ימים?״ הוא מהנהן, ״אם אתה רוצה אתה יכול להצטרף אליי ביום השני.״
״אתה לא תהיה בפגישות כל היום?״
״לא כל היום.״
״אז אני אצטרף אולי.״ הוא מחייך, ״מצויין.״
אנחנו נשארים עוד כמה דקות ואני נוסע לקחת את פרדי מבית הספר.

״איך היה לך בבית ספר, פרד?״ הוא נכנס לרכב ומתיישב בכיסא שלידי.
הוא משלב ידיים ומזעיף את פרצופו.
הוא לא מסתכל עליי, הוא מסתכל קדימה, ״פרדי? מה קרה?״
״לא אמרת לי שאתה והארי נפרדתם.״ הוא ממשיך להזעיף את פניו, ״פרדי.. איך אתה יודע?״
״ילדות מהבית ספר שלי אמרו לי. ״
״אני מבין שאהבת את הארי, אבל מה לעשות שזה לא עבד בינינו. אני כבר לא מרגיש אליו אותו דבר.״
״אתה משקר! אתה כן אוהב אותו! אתה פשוט אומר לעצמך שלא.״
״פרדי, איך אתה מדבר? שים לב על מי אתה צועק.״
״מי זה הטוני הזה בכלל? הוא נשמע לי כמו אידיוט רציני.״
״פרדי אני לא מרשה לך לדבר ככה! טוני הוא בן הזוג שלי, וכל עוד אנחנו יוצאים אתה תכבד אותו, אתה מבין?!״
״מה יקרה אם לא?! תיפרד ממני כמו שנפרדת
מהארי?״
״כן. אנחנו לא ניפגש יותר. וזה לא בגלל שאתה לא אוהב את טוני, זה בגלל הצורה והדרך שאתה מדבר. זה ממש חוסר כבוד ולא ככה חינכתי אותך!״
״מתי בדיוק הספקת לחנך אותי..? כל הזמן היית בהופעות וכשלא היית בהופעות, אז לא היית בא לראות אותי.״ הוא אומר בשקט.
אני מרגיש את הדמעות שמאיימות לצאת מעיניי, ״מה אמרת?״ אני שואל בשקט והוא לא עונה, ״אני שאלתי מה אמרת?״
״אמרתי שלא היית שם כדי לגדל אותי.״
״לא הייתי שם לגדל אותך..״ אני חוזר אחריו ביובש, ״אני לא מתכוון לשתף אותך בלמה לא תמיד הייתי שם כי אלה דברים שאתה לא צריך לדעת. אבל שתדע, שגם זה לא דבר מכבד להגיד לאבא שלך.״
״למה אתה לא יכול לספר לי?״
״כי ככה. זה עלול להוציא אותי או את אמא שלך באור לא טוב, ואל תשכח שאתה עדיין גר איתה.״
״אני לא רוצה לגור איתה. אני רוצה לגור איתך.״
״זה לא נשמע ככה..״
הוא מתחיל להוריד דמעות ואני מחזיק את שלי, ״אבא.. בבקשה תספר לי למה לא היית שם בשבילי כשהייתי צריך..״
״פרדי אלה דברים שאתה לא צריך לדעת. קדימה, ניסע.״
אני מתניע את האוטו ונוסע.
הנסיעה עברה בשקט.
אנחנו מגיעים הביתה והוא מניח את התיק שלו בחדרו.
״אבא אני מצטער.״
״אתה צריך לחשוב טוב טוב מה אתה אומר לפני שאתה מוציא את זה מהפה שלך. מה היה קורה אם היית נפגש עם טוני? היית אומר לו בפרצוף שהוא אידיוט?״ הוא מהנהן לשלילה, ״אני פגוע. אתה פגעת בי בכך שדיברת מלוכלך לחבר שלי.. ואליי.״
״אני מצטער, אבא.״ הוא לא מפסיק לבכות.
אוף אני לא יכול לראות אותו בוכה!
״פרדי, תסתכל עליי.״ הוא פוגש את מבטי, ״אני רוצה שתבטיח לי שאתה תכבד את מי שעומד מולך, לא משנה מי זה.״
הוא מהנהן ומנגב את הדמעות שלו, ״הסיבה שלא סיפרתי לך על טוני, זה כדי להימנע מזה. רציתי להכין אותך לזה כי אני יודע כמה שאתה אוהב את הארי. אבל אני והארי לא נהיה ביחד.״
״רציתי שתתחתנו..״
״הדברים לא הסתדרו בינינו. אני מבטיח לך שכשתכיר את טוני, אתה תאהב אותו. גם לו יש בן, אתם יכולים להיות חברים.״
״אוקיי. הוא.. הוא יצטרף אלינו למשחק היום?״
״לא, אמרתי לו שלא כדאי.״
״בגללי?״
״לא. בגלל שזה הזמן איכות שלנו. למרות שחשבתי על זה שלא נלך למשחק?״
״למה?״
״כי לא מגיע לך פרס על ההתנהגות שלך.״
״אז אנחנו לא נלך?״
״אנחנו נלך, ואם עוד פעם אחת אני אשמע שדיברת בצורה מזלזלת, אני לא אקח אותך יותר למשחקים ולא יהיו לנו יותר זמני איכות ביחד.״
״אוקיי.״ הוא מחבק אותי ובוכה שוב על כתפי, ״אני מצטער, אבא.״
״אני סולח לך כל עוד תעמוד בהבטחה שלך.״
״אני מבטיח.״