Always you ~Larry stylinson~

~חלק 5~

״אני רוצה להבין משהו..״ ורוניקה פונה להביט בי, ״אתה רוצה אותו, הוא רוצה אותך. למה אתם לא ביחד?״
״בגלל הריב.״ אני מסביר לה בפעם ה100, ״אבל לפני זה ידעתם שאתם מרגישים זה לה משהו, לא?״
״כן אבל לא בדיוק.״
״תסביר לי לפני שאתה ממשיך לספר מה היה בקמפינג.״ היא מבקשת ואני מסביר, ״תמיד היו בינינו רגעים קטנים כאלה שגרמו לי להרגיש שאני מאוהב בו.״
״אבל..?״
״אבל הרגעים האלה היו נעלמים אחרי מספר
דקות, מבינה?״
היא מהנהנת באיטיות ואני ממשיך לספר מה היה בקמפינג.
....
אחרי כמה ימים חזרנו הביתה אבל לואי התנהג אליי אחרת.
הוא לא דיבר איתי או התייחס אליי כמו שהיה מתייחס אליי לפני.
הבנתי שהוא כועס, אבל לא הבנתי למה.
כל הזמן חשבנו שאם יום יבוא ונהיה ביחד, אז זה יהיה אחרי שנעזוב את הלהקה.
הלהקה התפרקה ואף אחד מאיתנו לא עשה את הצעד הראשון.
לכן חשבתי ש.. אני לא יודע מה חשבתי, אבל הנחתי שכנראה לא נהיה כבר ביחד.
זה תמיד נורא בילבל אותי המתח המיני שהיה בינינו, למרות שהסכמנו שאם לא נהיה ביחד כמה חודשים אחרי שהלהקה תתפרק, אז לא נהיה יחד בכלל.
בכל אופן, קבענו לצאת שוב לקמפינג כמה חודשים אחרי, 5 חודשים בערך בגלל שלכל אחד מאיתנו היה לו״ז עמוס.
....
״לפני שאתה מגיע לקמפינג הבא, אני רוצה שנעשה תרגיל קטנטן, אוקיי?״ אני מהנהן ומקשיב למה שיש לה להגיד, ״תעצום עיניים,״ היא מבקשת וזה מה שאני עושה, ״תדמיין שאתה בתוך חלל ריק ולבן, אוקיי?״ אני מהנהן באיטיות, ״הכל שקט, שלו ורגוע,״ היא מרגיעה אותי בקולה, ״עכשיו אני רוצה.. שתוביל את הדמיון שלך לאן שהוא רוצה שתלך, אוקיי?״ אני שוב מהנהן ונותן לדמיון לקחת אותי.
הדבר הראשון שאני רואה זה את עיניו הכחולות של לואי.
החיוך עולה לי בבת אחת, ״אתה רוצה להגיד לי לאן הדמיון סחף אותך?״ אני פותח את עיניי לאט, ״דמיינתי את לואי.״
״מה עוד?״ היא רוצה שאמשיך, ״דמיינתי שאני והוא יושבים בבית שלי, מדברים וצוחקים.
טוב לנו ביחד. בלי כל מיני מחשבות מיותרות, רק רגשות,״ אני חוזר לעצום את עיניי, ״אני מדמיין שאני והוא יושבים והוא מורח לי לק שחור על הציפורניים.״
״היית רוצה שהדמיון הזה יהיה אמיתי?״
״ברור שכן.״ אני עונה בלב שלם.
השעון שעל שולחנה מצפצף, ״אני ממש מצטערת מר סטיילס, אבל נגמר לנו הזמן.״
״אין בעיה.״ אני מחייך בהבנה, ״אם אתה רוצה תוכל לבוא בשבוע הבא.״
״אוקיי.״ אני מחייך ולוחץ את ידה, ״תודה רבה, ורוניקה.״
״בכיף מר סטיילס. נתראה שבוע הבא.״
אני יוצא מהקליניקה שלה וחוזר לביתי.
מלא שיחות שלא נענו מליאם בזמן שהייתי בטיפול.
אני מחליט לחזור אליו מאוחר יותר אבל אני רואה אותו בביתי ברגע שאני מגיע, ״אם אני לא עונה לך אז כנראה שאני עסוק.״ אני רוטן, ״אתה כל הזמן עסוק, הארולד.״
״מה אתה צריך?״
״אני צריך להיות אצלך שעה בערך.״
״למה?״ אני מתעניין, ״יש לי פגישה חשובה עוד מעט, 10 דקות נסיעה מפה ואני יודע שאם אני אהיה בבית אז אני אתחרפן עד שהזמן יזוז.״
״אוקיי, תישאר.״
״מה, איפה היית?״ אני מרים את מבטי אליו מסתכל עליו כמה שניות, ״אצל פסיכולוגית.״
״מה עשית אצל פסיכולוגית?״
״דיברתי איתה.״
״למה מה יש?״
״סתם.. בגלל הנדודי שינה והחרדות.״
״ומה היא אומרת?״ הוא מתעניין, ״הפגישה נגמרה באמצע. אני חוזר לשם שבוע הבא.״
״סבבה. תעדכן אותי.״
״זה באמת מעניין אותך?״
״כן למה לא? אתה חבר שלי.״ אני מחייך, ״תודה פיינו.״