המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: ג'ניפר

בדיוק שלפתי את היומן שלי שוב מתוך כוונה לעדכן אותו בשיעורי הריפויי האיומים והמשפילים אולי בכל תולדות המכונפים שהיו לי היום ובשיעורי התעופה (הלא מוצלחים כרגיל שלי לצערי) בנוסף, וכבר הייתי עם עט בצבע כחול פתוח לכתיבה אבל אז הופתעתי לראות שיוליה שוב באה אליי למיטה עכשיו. ישנתי במיטה התחתונה במיטת הקומותיים שהייתי בה. "בואי," יוליה המכונפת האדומה סימנה לי בשפת הסימנים של הפיות. אם מתאמנים, לומדים כל שפת סימנים מהר מאוד, ולכן, אפילו שזאת הייתה השנה הראשונה שלי אי פעם כשאני יודע מי אני, התחלתי לקלוט אותה. ורגע. אני עוד רגע אסביר לכם למה עכשיו אני מדבר בתור בן. "לאן?" שאלתי בחזרה וגם בשפת הסימנים כשאני נושם בהקלה ליוליה. במיטה שהייתה מעליי ג'ול בינתיים החמיצה פנים, כמו תמיד כשהתחלנו לדבר בשפת הסימנים. הבטן שלי התהפכה בעצבנות והידיים שלי קפאו וככה גם הכנפיים הסגולות שלי, שהמטירו במחאה בגלל זה אבקה סגולה לרצפת החדר. "בואי כבר," יוליה אמרה לי והסימונים שלה היו חדים לפתע, כנראה כי עכשיו היא הייתה עצבנית. "וכדאי שתקחי איתך גם את היומן שלך ואת הקלמר שלך. ואולי גם תיק קטן. טוב, בקיצור אני חושבת שכדאי שתארזי ל..." היא הפסיקה לסמן לרגע והיססה. "להרבה זמן." יוליה סיימה לדבר לבסוף והסתכלה עליי במבט רציני. עכשיו לשם שינויי שמחתי שאני כבד שמיעה, כי ככה בהחלט ג'ול לא יכלה להבין על מה אנחנו מדברות, כי היא נראתה סקרנית מאוד עכשיו, כנראה בגלל שיוליה נראתה כל כך רצינית ואנחנו תמיד מדברות בעליזות בדרך כלל. "קרה משהו?" שאלתי בזמן שארזתי ביחד עם דברים לבנות ועם היומן האישי שלי והקלמר שלו ועוד דברים חשובים ליומיום. "וחוץ מזה, אני בן עכשיו." הוספתי בזמן שג'ול נשפה אוויר ושתינו כאילו תיאמנו את זה מראש התעלמנו ממנה במופגן כשהיא עשתה לנו פרצופים.

. "ג'נדפלואיד עד הסוף, אתה," יוליה סימנה לי בחיוך. "בסדר. בוא נזוז, ג'ני." כשהייתי בן קראו לי ג'ני וכשהייתי בת ג'ניפר. הנהנתי ובלב דופק עם פנים אדומות מבושה סיימתי לארוז תיק קטן, כשאני משחיל לתוכו את דובי השינה הצבעוני שלי שהולך איתי לכל מקום מאז גיל שנתיים שקיבלתי כשעוד הייתי ילדה רגילה מאבא מטיול שהוא עשה עם חברים שלו בניו יורק. ג'ול קימטה עכשיו את המצח כשקלטה שאנחנו הולכים והיא קמה כשהיא מסמנת בפראות בידיה סימנים רגילים לעצירה וזורקת את הפלאפון שלה על הכרית של המיטה שלה."רגע רגע רגע. אף אחד לא הולך לשום מקום לפני שאתם מסבירים לי מה קורה." היא אמרה בקול רם ובתקיפות. הסתכלתי על המכונפת האדומה במבט שואל. "טוב, כאן את טועה," יוליה אמרה לה בקול רם בחזרה עכשיו והניחה לי יד על הכתף. "אני וג'ני הולכים לחברים שלנו עכשיו. זה משהו שקבענו מראש. עוד משהו?" יוליה שאלה את ג'ול, שנראתה מבולבלת לרגע. חייכתי חיוך רחב.

"אה... נכון, אתה טרנסג'נדר ופלואידי מגדרי, מה, ג'ני. בסדר - " "וכבד שמיעה," יוליה אמרה בקול תקיף בחזרה. "אני מבינה שקשה לך לקבל אנשים שונים ממך, וזה מובן מאליו שזה יהיה קשה לך, עם מוח קטנצ'יק כמו שלך. אבל אני מניחה שלא יכולתי לצפות ליותר מזה ממישהי שלא יצאה מגבולות החדר הזה מרגע שהגיעה לכאן. נו, טוב." יוליה פיהקה בכאילו וסימנה לי בשפת הסימנים, "אי אפשר איתה." תוך כדי ביד אחת. התאפקתי מלצחקק. "אז איפה היינו..." יוליה עשתה את עצמה חושבת לרגע וג'ול רקעה ברגליה כמו ילדה קטנה. היינו בני שתיים עשרה ושלוש עשרה בחדר הזה, אבל ג'ול והשפוטה שלה תמיד התנהגו כמו בנות חמש וזה במקרה הטוב. "קדימה ג'ני." יוליה סימנה לי כשג'ול נהמה בכעס בתגובה וכשאני לא הצלחתי לעצור יבבה. ג'ול די הפחידה אותי. לצערי בימים הראשונים של פנימיית קסם בוחרים לך את החדרים, מתוך הנחה שאתה לא מכיר כאן אף אחד ושככה תהיו מגובשים וכל מיני דברים קיטשיים נוספים. במקרה שלי זה לא הלך לפי התוכנית המקורית. "בוא." יוליה סימנה והעירה אותי מהזכרונות שלי על הימים הראשונים בפנימיית קסם ואחר כך יצאנו מהחדר שלי ויוליה סגרה את הדלת כשהיא משאירה את ג'ול המומה. עכשיו שמתי לב שגם יוליה הביאה איתה תיק קטן כשהמכונפת האדומה הייתה בגבה אליי (התיקים היו בהתאם לגודל כל כנף) וסגרה את הדלת (תוך שהיא משאירה את ג'ול המומה וזועמת בפנים) , כאילו כדי שלא לסחוב עליה הרבה דברים, והבטן שלי התחילה להתערבל בפחד קל.

"הייתי בטוח שאת צוחקת," אמרתי בקול בחוץ ובזמן שאספתי את השיער וכששמתי את הפיאה הקצרה שלי כמו תמיד כשהרגשתי שאני בן. בנוסף שמתי את השיער האסוף מתחת לפיאה. טוב, לפחות כמו תמיד מאז שהייתי רחוק מהמשפחה שלי. "לא. ג'ורג' אמר משהו על לנסות לברר מה קורה כאן. אני מתכוונת לברר עם החברים שלנו גם. אתה איתנו בכל זה?" יוליה שאלה אותי כשהתרחקנו מהחדר. "כי אם כן, אנחנו צריכים גם לארוז אוכל. הרבה... אוכל." היא אמרה כשהבנים רצו אלינו עם אש בעיניים. ג'ורג' היה היחיד מבינהם שגם עף ומרוב שנראה לחוץ נפלה לו אבקה מהכנפיים שלו. "הבאתי איתי ג'ני," יוליה מיהרה להגיד. נופפתי ביד אחת לשלום. "כאן ג'ני." אמרתי והסמקתי בביישנות. רק השנה יצאתי מהארון לראשונה בחיים שלי כי המשפחה שלי הומופובית. ג'ואי גיחך והנהן ונופף לי בחזרה כשהוא ממריא כמה סנטימטרים מהריצפה תוך כדי בלי לשים לב כמעט. קינאתי בו. לעומת כולם פה, הכנפיים שלי היו סגורות עכשיו כי פחדתי נורא מהכאב שבלהוציא אותן. היום בשיעור מרחתי על הכנפיים שלי משחה (כמו כל התלמידים בשנה הראשונה כדי להרגיע את הכאב ולעוף בקלות), אבל בין השיעורים קצת התביישתי להוציא את המשחה כל הזמן כשכל האחרים עפו מפה לשם בקלות וכמו מטוס נייר. טוב, הרבה התביישתי. העדפתי ללכת כמו אנושי/ית לגמרי עד שהכאב יתחיל לעבור לי בשיעורים. "היי שוב. קדימה, הולכים." ג'ואי אמר לנו אבל בעיקר לג'ורג' בזמן שזה כתב משהו בפלאפון שלו למישהו ואז הנהן. "הולכים לאן?" שאלתי בהרגשה לא טובה בכלל.