המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: יוליה

הערת הכותבת:

שנה טובה!

שתצליחו בכל הלימודים והשיעורי בית. שתמצאו כמה שיותר זמן לכתוב ולקרוא בין לבין. שימצא לנו חיסון סופי לקורונה.

הפרק:

כעבור כמה ימי תעופה מתישים הגענו סוף סוף לבריכת הנבואות. קימטתי את המצח ממחשבה. היינו מול מפל מרשים למדי. טבע הקיף את המפל ומאט נעץ במים מבט חמדני וטבל בתוכו אצבע. היה יום די חם. עצרתי את הנשימה, אבל לא קרה שום דבר קסום לשמחתי אחר כך. לעומתי, מאט נראה מאוכזב מזה והוא הסתכל במצח מקומט על ג'ורג', שפשט חולצה. אם לא דמיינתי, מאט נהייה נבוך עכשיו וסומק הציף את לחייו והוא הסיט את מבטו מג'ורג'. נשמתי נשימה עמוקה בזמן שג'ניפר נצמדה אליי ונראתה לחוצה ולא הפסיקה להסתכל על המפל ולשחק בחולצה שלה. ג'ואי החמיץ פנים. קלארק שילב ידיים. "אז מה עכשיו?" שאל. "תסתכלו פנימה," ג'ורג' אמר בעצבנות. "עד כמה שאני יודע." "רגע," ג'ואי אמר. "מה אתה עושה?" הוא שאל בחשדנות. ג'ורג' מתח את ידיו באוויר. "אני הולך לקפוץ פנימה." אמר. "אבל אמרת שצריך רק להסתכל," קלארק מחה. ג'ורג' נהיה נבוך והוא השפיל מבט לאצות שהיו מתחתינו. "תסמוך עליי, אחי." אמר רק ואז נשם נשימה עמוקה וקפץ למים. ג'ואי כחכח בגרונו והסתכל עלינו. "אז קדימה," אמר. "כדאי לפחות שנסתכל במים עד שג'ורג' ראש ספחת יחזור." מאט צחק במתח ועשינו כדבריו של ג'ואי. "מילה חדשה לברר ליומן," ג'ניפר מלמלה לידי בינתיים. "ספחת." חייכתי בהיסוס. "אני די בטוחה שזה אומר מחלת עור," אמרתי. ג'ניפר משכה בכתפיה והסתכלנו במים. ג'ואי נהיה לחוץ. "כלום לא קורה," אמר. "למה כלום לא קורה?" "אולי תסתום," מאט מלמל וכנפיו הסגולות רפרפו כמו בהסכמה. "עברה בקושי שנייה אחת." "מספיק זמן כדי שתקראו לי," אמר קול חדש וגברי. הסתובבנו בבת אחת וג'ואי צעד קדימה במבט רציני כמו כדי להגן עלינו. קלארק מיהר לעמוד לידו ומאט יבב כאילו שהיה בגיל שלי ושל ג'ניפר, שלוש עשרה, ולא כמו מישהו שאמור להיות איתם.

"בריכת הנבואות לא תעבוד לכם היום," אמר היצור החדש, שהתגלה כולו מכוסה בבגדים כאילו שהיה שיא החורף. תהיתי, בזמן שהבטן שלי התהפכה בעצבנות, אם

המה - שזה - לא - יהיה - שמדבר אלינו עכשיו - חולה במשהו סופני ובגלל זה הוא מכסה את עצמו ככה. "לא שמעתם מה קרה?" שאל המכוסה בקול מוטרד שלא הבנתי, או לא רציתי להתאמץ להבין. מאט צעד קדימה ונראה מעוצבן עכשיו באופן לא אופייני לו, לפחות מהזמן שבו הכרנו. כיסיתי את העיניים שלי בידיי. "בדיוק את זה אנחנו מנסים לברר. אני מקווה שאתה כן יודע, כי אנחנו די חייבים את הגילויי לבית הספר שלנו אחר כך. משהו קרה למנהלת שלנו. היא נראית די לחוצה בזמן האחרון. אני מניח שבעולמות הנוספים יודעים על זה משהו מרשים. עכשיו כדאי מאוד שתדבר." אמר. "מישהו כאן צריך לנשום," ג'ניפר לחשה לי והבלעתי צחוק והסרתי את הידיים שלי ברעד. ג'ואי מיהר להנהן כשהתאושש ממאט. "כן," אמר באישור. "וחבר שלנו גם צלל בבריכה." הוסיף ג'ואי בזמן שמאט קמץ את ידיו לאגרופים. הלב שלי דפק. להתרגז בבית הספר או בבית זה עניין אחד. להתרגז במקום זר זה עניין אחר לגמרי. עברתי בעיניים שלי בדאגה במתרחש. ג'ניפר שוב נצמדה אליי. "הוא יהיה בסדר, אם הוא התכונן לזה," אמר המכוסה בבגדים בביטול ונופף ביד אחת גם כן בביטול. "התכונן?" ג'ניפר שאלה בקול מוטרד. הבנתי אותה. לא ראינו שום התכוננות מיוחדת לשום דבר אצל ג'ורג' בימים האחרונים, ואנחנו בדרך כבר שבוע. אבל כבר הייתי על סף הקאה מרוב מתח, אז רק משכתי בכתפיים בהסכמה. המכוסה בבגדים הנהן בהיסח הדעת."אתם נראים לי בגיל בית ספר," אמר אחר כך, כשבחן אותנו סוף סוף במבטו במבט חמור. ג'ורג' בדיוק יצא עכשיו מהמים, כשהוא נראה רטוב עד לשד עצמותיו. הוא מיהר להתלבש כשהבחין בחבר החדש שלנו. תהיתי מה ג'ורג' עבר, כי הוא נראה די נסער יחסית למקודם. "בואו איתי." סיים המכוסה לדבר. החלפנו מבטים מודאגים עם ג'ואי, שמשך בכתפיו בזמן שג'ורג' סיים ללבוש את החולצה שלו והלכנו עם המכוסה.