המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

ג'ורג'

כצפויי, לפחות כצפויי מבחינתי, הופענו מיד בספרייה. ג'ני מיד קפא בהתפעלות וסקר בעיניים שיצאו מהחורים את רבבות הספרים. יוליה פיהקה. מאט שלף ספר אחד בשיעמום. "היי, תראו. כתוב כאן יוליוס קיסר." הוא אמר בעליזות מזוייפת והוא התיישב והתחיל לקרוא על השטיח האפור. "וכאן כתוב קורות חייו של הורדוס," ג'ני אמר בקול צרוד מהתלהבות, "וכאן כתוב קורות חייו של תיאודור זאב הרצל! וכאן..." ג'ני העיף מבט שמאלה בפחד. "זה אני." הוא אמר בקול צרוד. ואז צחקק כמו משוגע ולקח את כל הספרים וקרא את כולם בו זמנית, כולל הוא עצמו, ובנוסף גם על בנג'מין פרנקלין, לינקולן, אלברט איינשטיין, פיקאסו, מוצארט, ופתח אחד והתחיל לקרוא בשקיקה.

"אז מה אנחנו עושים כאן? אמרו לנו לקרוא את קורות חייו של בריאן וזאק." קלארק אמר בבילבול ורפרף בעגמומיות בידו הימנית על הספרים. המורים דיברו בשקט עם אמילי סמית' ועם מרטינה, ששמרה עלינו במבט חמור. לפה שלי הגיע טעם מר כשנזכרתי במשימה שלנו. ג'ני הרים את ראשו במטושטש מכל הספרים. בינתיים הוא התחיל לקרוא גם הארי פוטר והספרים של המפורסמים נשכחו. נו באמת. חשבתי ברוגז והחזרתי את הספר שלקחתי, על מישהו בשם אליעזר בן יהודה. "אנחנו צריכים להתרכז. אני אקרא על האלפים. אתם תקראו על מה שצריך. קלארק, זאק הוא המשימה שלך. ג'ני, בריאן הוא המשימה שלך. אמילי - " כאן נעצרתי בגמגום. חטפו גם אותה, אולי גם באשמת קרובי המשפחה שלה וקרובי המשפחה שלי. הסמקתי מבושה והסטתי את המבט.

"אני אקרא על הגמדים," היא הצילה אותי והשלימה לי את המשפט. אחד המורים הנהן וכנפיו הוורודות (כמו של אמילי סמית') השמיטו אבקה וורודה על השטיח, מה שנתן לו מראה מרענן, גם אם זה גרם למאט להתפקע מצחוק. ואז הוא שוב נהיה זועף בבת אחת והוא חזר לקרוא. יוליה העיפה בו מבט מודאג ואז חזרה לספר שלה, שהיה על תומס אדיסון. ג'ני התמתח וקם לקחת את הספר על בריאן. שקעתי בספר על קרוב משפחה שלי, על רבע אלף אחד בשם קוֹדִי ג'ונסון.

הוא נראה מעניין. הוא היה ברחוב כמה זמן. ואז חזר הביתה, לא בזרועות פתוחות. מסתבר שהוא התחבר בינתיים לאלפים הלא נכונים. אלפים שפיתחו תוכנית איך להחזיר כמה יצורים רעים לשני העולמות, האנושי והקוסמי. הייתי, הוא אמר שוב ושוב למשפחה שלו, שעמדה מולו במבטים אטומים.

הייתי רע. בכם לא הייתה תכונה רעה פעם? אז ככה אני.

זעם שונה מרוע, אמרה אמא שלו. רוע נשאר. דברי סרק, אמר קודי. את אף פעם לא קראת כמוני. אילו רק היית מבין.. אמא שלו מלמלה והלכה לחדר שלה. קודי נשאר במטבח וחייך לעצמו. הם בכלל לא מבינים. יום אחד הכל ישתנה. האור והרוע. הרע והטוב. היפה והמכוער. אילו הם רק ידעו על האורקים, הסירנות והתוכנית שלהם. הוא חזר לחדר שלו עם כל התיקים לנוח. "ג'ורג'!" נשמעה צעקה מבוהלת. הרמתי את הראש במטושטש. משום מה הלב שלי דפק. "התעלפת," ג'ואי אמר בדאגה לידי. כולם נראו מבוהלים. ג'ני כבר לא היה ליד הספרים אלא מאחוריי ליד יוליה. יוליה בדקה אם יש לי חום ומרחה לי קצת מהמשחה הסגולה שלי על המצח שלי ליתר ביטחון. מיד הרגשתי טוב יותר וסגרתי את הספר על קודי ג'ונסון. "אני יודע מה לעשות," לחשתי. "בסדר, בינתיים כדאי שלא נקרא בספרים האלה," אמילי החליטה וסגרה לכולם את הספרים. "אוף," מאט רטן. "אבל בדיוק התחלתי לקרוא עליי," ג'ני יבב ושמט את הספר שלו. "ואדיסון מעניין." הוא הסתכל על הנורה למעלה וצחקתי. "תכף תשמעו משהו עוד יותר מעניין." אמרתי אחרי ששתיתי מים והם השתתקו והסתכלו עליי.