המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: קלארק

זאק הצביע עכשיו ליער ביד ימין וגרם לצעיף האדום - סגול שכיסה את העורף שלו נגד השמש להתעופף לרגע ברוח. האלף המבוגר סידר אותו ביד שמאל בזמן שדיבר. "היער," אמר לבסוף בכובד ראש והנהן למאט בחיוך מתוח. "אתם לא צריכים לכעוס עליי. על אחרים אתם צריכים לכעוס." הוא אמר בקול רציני אחר כך ושילב ידיים בשלווה. "אחרים?" ג'ני התנשף ושאל בקול. "כמה יש, ומי אתם בכלל? איך אמילי סמית' קשורה?" הוא המשיך. "כדאי שתדבר," אמרתי ונסוגתי עוד כמה צעדים מזאק ליתר ביטחון לכיוון ג'ורג', כי ג'ורג' היה האלף היחיד חוץ ממנו. מאט הנהן בהסכמה. זאק נאנח. "תסתובבו." הוא אמר בשקט. עשינו כדבריו אחד אחרי השני כמו טיפשים. היינו לבד והשתוקקנו לידע. הכנפיים של מאט, יוליה וג'ני רפרפו מרוב מתח והפילו אבקה סגולה ואדומה לכביש בעקבות זה בזמן שהם הסתובבו.

מולינו עכשיו היו דרקונים נושפי אש(שגרמו לג'ני להתחיל לרעוד מהלם ולצווח בפחד ולהיצמד ליוליה בכוח.) וכמה אלפים וגמדים רכובים עליהם. אלף אחד חייך אלינו חיוך שנראה מרוצה, והוא הסתכל על זאק. "כל הכבוד, זאק. הצלחת." אמר. זאק משך בכתפיו בצניעות בזמן שהלך לדרקון אחד ועלה עליו לאחוז במושכות. "אני רק עושה את העבודה שלי. עשו את זה." הוא אמר. קיללתי את עצמי בלב. ג'ורג' נראה כמו מישהו שדפקו לו פטיש בראש. כנראה עילפו אותנו בקסם אחר כך, כי הדבר הבא שאני זוכר הוא אותנו ביער רגע אחרי זה ואותי פוקח עיניים וסחרחורת רצינית תקפה אותי. עצמתי עיניים שוב אחר כך בגלל זה, התנשפתי במאמץ לא להקיא על אדמת היער החשוכה עכשיו ופקחתי עיניים במאמץ שוב אחר כך. "אמילי," אמרתי בשקט ובפליאה עכשיו. מנהלת פנימיית קסם עם הכנפיים הוורודות הייתה קשורה איתנו בעץ וחייכה אלינו במאמץ כשהתעוררנו מהעילפון אחד אחרי השנייה. היינו קשורים לעץ במעגל. ג'ני נאנק. "גברת סמית'?" הוא שאל. "באנו להציל אותך." יוליה אמרה. "את בסדר?" היא שאלה בדאגה.

אמילי סמית' הנהנה. הכנפיים שלה היו מקופלות בגבה. "תודה, חמודים. אבל אני בסדר." היא החמיצה פנים. "עד כמה שמישהו יכול להיות בסדר כשהוא קשור לעץ בניגוד לרצונו, לפחות." היא נשמה נשימה עמוקה ורועדת ואז הסתכלה עלינו במאמץ נוסף. "באמת באתם להציל אותי?" היא שאלה אותנו. הנהנו במבוכה. ג'ורג' כחכח בגרונו. "אדוארד למעשה חושב שאנחנו משלימים עכשיו חומר בהיסטוריה." הוא אמר. אמילי צחקה. "אז אני מניחה שהוא הולך להתבאס כשהוא יגלה שביצעתם במקום זה מעשה גבורה." היא אמרה בחיוך. ג'ורג' פער את הפה ונראה כמו מטומטם יותר מתמיד. חייכתי. "אז..." הבנה נוספת תקפה אותי עכשיו פתאום אבל. "איפה זאק?" חרחרתי. אמילי הרצינה. "הוא נמלט. הוא שיקר לכם, ב... כל מה שלא יהיה שהוא אמר לכם." היא אמרה בעצב. בחילה חזקה תקפה אותי שוב למשפט הזה כשג'ורג' נהם בלי מילים בתגובה אליו. "ניחשתי את זה כבר בעצמי. אבל... איך נצא מכאן?" שאלתי בשקט.