המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: ג'ורג'

"בכל אופן," ג'ני אמר וחזר לאכול, "אפשר לעוף לפיות העתיקות כמו שקלארק אמר בהתחלה." הוא סיים. הבטן שלי התהפכה למחשבה. "אז אני אעשה לחש," אמרתי. "אני יודע איך זה נראה בפנים." "אחרי שנבקש רשות מהמזכירה," ג'ואי אמר לי עם אצבע מונפת אליי בתנועת ' נו נו נו ' . הסמקתי. "ברור." גמגמתי. מאט נשם בהקלה. "יופי. עכשיו בואו נלך לשיעור ריפויי." אמר. "ותודה על אפס שיעורים בשבילי ובשביל יוליה במהלך המסע," ג'ני סינן בזמן שקמנו. "רגע," יוליה אמרה בזמן שג'ואי שפשף את העורף שלו במבוכה. "צריך לדאוג גם לאורק ולאמא שלו. נשמע שהם בצד שלנו ושהם פשוט נחטפו, כמו אמילי." היא לחשה את החלק האחרון והסמיקה גם, כי עוד עברו בינינו אנשים ששלחו לנו מבטים זועמים בדרך לשיעורים שלהם או כדי לחטוף עוד ארוחה לפני תחילת היום. "יש לנו אלפים שגם בצד שלנו," אמרתי כשרעיון מבריק עלה לי. איך לא חשבתי על זה מיד? "המשפחה שלי." אמרתי בהתרגשות וכולם בהו בי. ג'ואי זרק לי קליפת תפוז. "אידיוט. זה רעיון טוב. נעזר בהם." אמר בהתרגשות גם למרות הכל. ירקתי על השולחן את הקליפת תפוז והנהנתי בלב דופק במתח. הלכנו לשיעורים.