המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: ג'ניפר

חזרנו בשתיקה למסעדה, שם חיכה לנו האלף המבוגר, הוא אמר שקוראים לו זאק? שמסתבר שחזר לשם בזמן שטבלנו בבריכת הנבואות. ג'ורג' הוביל אותנו והלכנו בתור. נראה שג'ורג' ממש מכיר את המקום, חשבתי בהיסח הדעת. "יופי," זאק אמר לנו כשחזרנו לשולחן שלנו ולרגע הרגשתי כמו פעם, לפני פנימיית קסם ולפני שקיבלתי את הכנפיים שלי בשתיית שיקויי סגול, כשעוד גרתי עם המשפחה האנושית שלי וסתם היינו מבקרים במסעדות אנושיות אחרי הים, כשאנחנו מלאים בחול מכף רגל ועד ראש. המחשבה הזאת גרמה לי לחייך חיוך מר. תהיתי במעורפל מה אחותי הקטנה עושה עכשיו. קיוויתי שטוב לה בבית הספר האנושי שלה. "כן," קלארק מלמל בזמן שבלע בביס אחד את המאכל הסגול שלו והעיר אותי ממחשבותיי. בינתיים זאק הזמין בשבילנו עוד מנה, מה ששמחתי עליו מאוד, כי אני תמיד רעבה אחרי טבילה במים כלשהם. זללנו בלי יותר מדי התלהבות ובשתיקה לזמן מה וכשכל אחד שקוע במחשבותיו שלו.

"אני מקווה שמצאתם פיתרון לבעיות שלכם," זאק אמר בקול רציני כשסיימנו לאכול בשנית וכשרובנו היינו מנומנמים, שבעים ומרוצים. יוליה נמנמה לידי וצחקקתי, כי הכנפיים האדומות שלה פרפרו והפילו אבקה אדומה לרצפה עם כל נחירה קלה שלה. האבקה הייתה כמו חול צבעוני שהאנושיים אוהבים ליצור לפעמים. "מצאנו," קלארק מלמל להפתעתי ולחרדתי עכשיו כי אישית אני לא מצאתי פיתרון לבעיות הקסומות שלנו, אלא פיתרון לחיים האישיים שלי, מה שהביך אותי לדעת. שתיתי מים והסתכלתי עליו בשאלה שקיוויתי שלא הסגירה יותר מדי את מה שאני מרגישה. "אנחנו צריכים ללכת לספרייה מיוחדת." קלארק סיים לדבר והסתכל על זאק בשאלה בזמן שכל האחרים נראו מבולבלים לגמרי, אפילו ג'ורג'. אבל אני נשמתי בהקלה למראה. נראה שלא רק אני קיבלתי פיתרון לחיים האישיים שלי בלבד מבריכת הנבואות. "אה, הספרייה," זאק אמר בכובד ראש כזה שגרם לי להתעורר ממחשבותיי בשנית ולהסתכל עליו בפחד. אני אוהבת ספריות מאוד, אבל הספרייה הזאת נשמעה שונה. "היא אצל הגמדים. אתם צריכים לעבור לעולם הגמדים." זאק אמר במצח מקומט ונאנקתי במחאה למחשבה. עוד עולם קסום שאצטרך להכיר. יוליה שפשפה את עיניה והתרוממה באיטיות, שתתה מים והסתכלה על זאק.

"אולי קודם," מיהרתי להגיד לפני שכולם יתחילו לקום ובזמן שזאק שילם בכסף שלא הכרתי למלצר אלף נוסף שהודה לזאק ואז הלך במבט מהורהר, כנראה על מה יעשה עם כל הכסף שקיבל כי המלצר האלף נראה בן כעשרים ולא יותר, "תלמדו אותי ואת יוליה לשלוט בכוחות שלנו?" האמירה הזאת הייתה אמורה להישמע רשמית וחשובה, אבל לצערי נשמעתי מתחננת ועל סף דמעות. הרגשתי כאילו שהכנפיים שלי הולכות להישמט מעצמן. ביקשתי מהן יותר מדי בשביל כנפיים שרק התחילו ללמוד לעוף, והרגשתי שאני הולכת להתעלף מרוב כאבים שעמדו להגיע אליי. ג'ורג' שילב ידיים בעצבים, אבל ג'ואי הנהן במבט רציני. "כן. הגיע הזמן. אם יהיה קרב, אתן לא תדעו כלום." אמר. נרתעתי אחורה בפחד טהור כמה צעדים למשפט הזה ואז נשמתי עמוק. "בסדר," הצלחתי להגיד. יוליה משכה בכתפיה. "רעיון מצויין." אמרה.