המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: יוליה

קפאתי בשולחן האוכל בארוחת הבוקר כשקלארק סיפר לנו בקול רועד את החלום שלו ואיך כמעט הרגו אותו האלפים כשאלו הבחינו בו. "היית אמיץ," ג'ני עודד אותו בשפת הסימנים. העיניים של קלארק התמלאו דמעות וג'ואי מיהר להביא לו תה ומים והוא שתה תה. ג'ורג' נראה מאובן במקום, כמו תמיד לאחרונה. "יש לי רעיון," ג'ני אמר כשהשתררה שתיקה וכשהחלפנו מבטים מודאגים ותוהים וכשקלארק שתה. "הזכרת את הפיות העתיקות לפני כמה זמן, קלארק. זה נשמע כמו רעיון מצויין לזמן אותן." ג'ני סימן. נאנחתי. "אבל בשביל זה נצטרך לעוף לארץ הפיות," סימנתי בפחד ובלב קפוא מהמחשבה. "והיא ממש רחוקה מכאן." ג'ורג' חייך חיוך קטן עכשיו משום מה והניח את כוס החלב שלו לרגע על השולחן כדי לסמן גם. "לא איתי," סימן הרבע אלף. "אתם שוכחים, נכון? אני לא רק פיה, אני גם רבע אלף." "יופי של יציאה מהארון, ג'ו שתיים," ג'ואי סימן בפרצוף זועף ובסימונים חדים בגלל העצבנות. ג'ורג' נהם ואז חזר לסמן; "בכל אופן, התכוונתי להגיד שאני יכול לעשות לחש שיביא אותנו לשם מיד. אבל נצטרך אישור רשמי בשביל זה. לא כל אחד יכול לבוא לשם. והפעם באמת יהיה לי ריתוק לחודש בחדר אם אני אשקר או אבריז שוב." ג'ורג' נראה מבוהל. אף אחד לא צחק הפעם, אפילו ג'ואי.

"אל תדאג, אחי," ג'ואי אמר וטפח לו על הכתף. "לא עוד הברזות או שקרים. אבל מעניין איך הפיות העתיקות נראות." הוא אמר בקול מהורהר וחזר לאכול מהמקרוני גבינה שלו בקול. "ג'ואי," מחיתי. "מה?" ג'ואי שאל בחוסר הבנה. ג'ני נאנח.