המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: קלארק

קיללתי את ג'ורג' בלב אינספור קללות, ונראה שמאט מקלל אותו בלב ביחד איתי לידי, אם לשפוט לפי המבט הזועף הלא אופייני לו שלו שהיה לו עכשיו בפרצוף. הוא בילגן את השיער הבלונדיני - וחצי חום החלק שלו בעיפרון שלו כששיחק בו איתו ולא הפסיק לשלוח מבטים זועמים איתי בתורות לג'ורג', שבתורו התחמק מהמבטים של כולנו ועבד לשם שינויי כמו ילד טוב, כשהוא סמוק כמו עגבניה באופן מספק ומעיף מדי פעם מבטים ללוח של הכיתה שלנו כדי לראות מה ההוראות או כדי להעתיק משהו שהמורה המשגיח המנומנם שלנו כתב. היינו עכשיו בריתוק שהיינו אמורים לקבל לפני המסע והוא בוטל. קיבלנו אותו מאמילי סמית' בכל זאת עכשיו כמה ימים אחרי שחזרנו מהמסע כי יצאנו להרפתקה בלי רשות ושיקרנו אינסוף שקרים לכולם. ג'ואי נראה שלם עם העונש, אבל חוץ ממנו, כולם נראו בדיכאון עמוק.

ג'ורג' נשך בלי סוף עכשיו בשולחן שלו את העיפרון הרגיל שלו במתח. הוא ללא ספק ידע שכולנו נתנפל עליו אחר כך בעצבים ושאולי חלק מאיתנו ישתמשו אפילו בכוחות שלו נגדו. יוליה וג'ני היו בריתוק שלהם בכיתה שלהם. והוא היה היחיד שישב לבד, כנראה בגלל זה ובגללינו. המורה הזר שהשגיח עלינו תוך כדי שהיה בפלאפון שלו במבט עייף הרים מדי פעם עיניים מזוגגות שחורות אלינו, הנהן כמו לעצמו ואז חזר להיות בפלאפון שלו אחרי פיהוק וחוזר חלילה. הכנפיים הכתומות של המורה היו מקופלות. ניסיתי לא להפגין שום רגש יותר מדי,

כי המורה היה אמפתי כמו השומר של הפנימייה באיזור שלנו לפי צבע הכנפיים. שערו האפור של המורה היה פרוע כמו ממחסור בשעות שינה ופניו היו מלאות קמטים ונראו עייפות מלנזוף בתלמידים. תהיתי למה הוא עדיין מלמד ולא בפנסיה כמו שמגיע לו. ואז חשבתי שאולי הוא ממש אוהב מכונפים קטנים. חזרתי לכתוב באנחה כשמאט רוטן לידי על העתיד ועל היצור הזה שמצאנו בלי הפסקה והכנפיים הסגולות שלו ממטירות עליי אבקה סגולה בעצבים בהתאם. נרתעתי ממנו קצת עם הכיסא שלי. כשנגמר הריתוק, חזרנו בעצבים וברקיעות רגליים כעבור שעתיים מייגעות לחדר שלנו בשנה הרביעית בפנימיית קסם, כשאנחנו עייפים לשמחתו של ג'ורג' מכדי לנזוף בו, לפחות נכון לעכשיו. קרסנו במיטות שלנו וקיפלנו את כנפינו הסגולות אחרי שנפרדנו מג'ני ומיוליה, שחזרו לחדרים שלהם ובאו קודם לכניסה לכל החדרים כדי להיפרד מאיתנו לפני הלילה הקרוב. ג'ני קיבל שותפה חדשה לחדר, מסתבר, ובינתיים היא נשמעה הרבה יותר נחמדה מג'ול, גם אם אדישה בקטע מפחיד. "היה נעים להכיר, ג'ורג'," מאט אמר בעייפות ונרדם מיד אחר כך כשהספר שלא הספיק לקרוא מעייפות על פניו. ג'ואי העיף אותו ממנו בידו בעדינות לרצפה לפני שחזר למיטה שלו ותהיתי אם ג'ואי רואה בעצמו אח גדול למאט לפני שקיפלתי את הכנפיים שלי והתכסיתי בשמיכת פוך, כי אני תמיד ישן עם פוך.

ג'ורג' נאנח. "לפחות בזכותי אנחנו יודעים שאנחנו בסכנה." הוא מחה בזמן שהתכסה גם אחרי שקיפל את כנפיו כמו פרפר. ג'ואי גלגל עיניים ונרדם. "מיצור קטנטן שלא יכול לעשות כלום," מלמלתי בזמן שנשכבתי במיטה גם אני ובהיתי בתקרה אחר כך. "כן, ממש בסכנה." מלמלתי ועצמתי עיניים בעייפות. "אף פעם אל תזלזלו ביצורים קטנים," מאט מלמל וחייכתי לפני שעצמתי עיניים.